דוח מצב הכיבוש

הפליה בתכנון ובדיור בשנת 2024 אושרו בירושלים כולה תוכניות עבור למעלה מ-11,000 יחידות דיור. מתוכן, אושרו תוכניות רק לכ-1,000 יחידות דיור בשכונות הפלסטיניות, כלומר – פחות מ-10% מכלל יחידות הדיור שאושרו בעיר נועדו לשרת 40% מתושביה. הפלית תושבי השכונות הפלסטיניות בירושלים באה לידי ביטוי בכל שלבי הבירוקרטיה של הבנייה . כך, וכמו בשנים קודמות, גם במהלך שנת 2024 הובאו לדיון, אך לא בהכרח אושרו, תוכניות מתאר רבות בשכונות הישראליות משני צידי הקו הירוק בירושלים, בהיקף של יותר מ-50,000 י

הרעבה ורעב המוני כבר בשנת המלחמה הראשונה התחולל ברצועת עזה משבר רעב חסר תקדים, כתוצאה ממדיניות ישראלית שכללה הרס תעשיית המזון והחקלאות המקומית, עקירת מרבית האוכלוסייה, חודשים של הגבלות חמורות על מעבר וחלוקת סיוע הומניטרי ואיסור ממושך על הכנסת סחורות לשוק הפרטי. לאחר הקלות מסוימות בתקופת הפסקת הלחימה בין ינואר למרץ 2025, ב-2 למרץ 2025 סגרה ישראל לחלוטין את המעברים לעזה ולא אפשרה כניסת כל סיוע, לרבות ובפרט – מזון, עד ל-18 במאי. זאת למרות התרעות חוזרות ונשנות מארגונים בינלאומיים

הגבלות על פעילים ומגיני זכויות אדם ועל חופש הביטוי והמחאה מעמיקות את הכיבוש ומאפשרות את הפרות זכויות האדם בשטחים הכבושים. מאז פרוץ המלחמה, וגם בשנתה השנייה, התעצמו הניסיונות לצמצם את מרחב המחאה נגד הכיבוש, נגד מדיניות הממשלה ונגד המשך המלחמה ברצועת עזה. הפגנות ואירועי מחאה עשרות אירועי מחאה נגד המלחמה לא קיבלו את אישור המשטרה והרשויות המקומיות או נתקלו בעיכובים והגבלות בלתי חוקיים. בעקבות עתירות רבות שהוגשו הבהיר בג"ץ כי חופש המחאה חל גם בעתות מלחמה, ועם זאת ניכר בשטח כי להתנ

תנאי הכליאה הן במתקנים הצבאיים והן במתקני שב"ס קשים מאד, וכאמור אף הובילו למקרי מוות. בנוסף לעזתים המוחזקים כלב"חים ונעצרו מאז תחילת המלחמה, גם עצורים ואסירים ביטחוניים אחרים, בגירים וקטינים, לרבות מי שנכלאו עוד לפני אוקטובר 2023, חיים בתנאים שהורעו משמעותית ובמתכוון מאז פרוץ המלחמה. נכון לאוקטובר 2025, לאחר שחרור כלואים במסגרת הסכם הפסקת הלחימה בעזה, מדובר ב- 9,204 כלואים המוחזקים במתקני שב"ס תחת כל הקטגוריות הביטחוניות, ובמאות כלואים נוספים המוגדרים כלב"חים ומוחזקים במתקני

למרות שתושבי ירושלים המזרחית מחויבים בתשלום ארנונה ככל תושבי העיר, הם סובלים מהפליה קשה בכל הנוגע לאספקת שירותים עירוניים ותשתיות. חינוך במוסדות החינוך הערבי בירושלים המזרחית לומדים 107,290 תלמידים. על פי דו"ח עדכני של עמותת עיר עמים , המבוסס על ניתוח מידע שקיבלה מעיריית ירושלים, מערכת החינוך במזרח העיר סובלת ממחסור חמור של כ-1,461 כיתות, שאמורות לאכלס עשרות אלפי תלמידים. לקראת שנת הלימודים שהחלה בספטמבר 2025 נבנו רק 20 כיתות חדשות. משרד החינוך ועיריית ירושלים הבהירו כי בתי ס

גירוש בתוך הרצועה ושליטה בשטח בשיא המערכה, כ-86% משטח רצועת עזה הוגדר כאזור צבאי סגור או נמצא תחת צווי פינוי. כתוצאה מכך, ומן ההרס השיטתי של מבנים ותשתיות, נאלצו לפחות 1.9 מיליון מתושבי הרצועה – כ-90% מכלל האוכלוסייה – לעקור מבתיהם, ובהמשך אף ממקומות מקלט זמניים. תושבים רבים נאלצו לנדוד שוב ושוב , לעיתים אף עשר פעמים ויותר. עם התמשכות המלחמה וצמצום המרחב שבו הורשו לשהות, עקורים רבים דיווחו על קושי הולך וגובר למצוא מקום מחסה. זאת, בשל הצפיפות הרבה ובשל מחסור חריף בציוד מתאים,

השימוש בארכיאולוגיה ככלי להפרת זכויות הפלסטינים ולהשתלטות על מרחבים, אתרים ונכסים שונים במזרח ירושלים אינו חדש, ואף נמשך ומתרחב. בין הדוגמאות הרבות ניתן לציין את המשך החפירות הארכיאולוגיות באתרים שונים בשכונת סילואן (כמו מתחם קדם ובריכת השילוח) תוך פגיעה בשגרת חייהם של התושבים, המשך קידום התוכנית להקמת הרכבל בעיר העתיקה והעברת האחריות למשרד התחבורה, והמשך פיתוח אתרי תיירות בגיא בן הינום, במרחבים שלפני כן שימשו את הקהילות הפלסטיניות הסמוכות. פעולות אלו מעצימות תהליכים רבי שנים

במהלך שתי שנות המלחמה נהרסו בתי מגורים, אזורי תעשייה וחקלאות, משקי חי, מבני ציבור, כבישים ותשתיות. ערים, שכונות וכפרים הוחרבו בשיטתיות, וכיום מכוסה הרצועה בעשרות מיליוני טונות של פסולת בניין. צילומי לווין מעידים כי אזורים נרחבים אינם ראויים עוד למחיה, ומומחים מעריכים כי יידרשו שנים רבות לשיקום הרצועה. מאות אלפי עזתים איבדו את בתיהם ואת מקורות פרנסתם. הם נאלצים להתגורר בצפיפות, במחסות רעועים, ולהסתמך על סיוע הומניטרי חיצוני, שאף עתה, עם הפסקת הלחימה, עדיין אינו מגיע בכמות הדרו

כבר מראשית המלחמה היוותה הקרסת מערכת הבריאות גורם מרכזי בהידרדרות רצועת עזה למשבר הומניטרי חסר תקדים. האסון הבריאותי ברצועה החריף עוד יותר בשנתה השנייה של המלחמה, בצל הפצצות בתי חולים ופגיעה בצוותי הרפואה ובשירותי החירום. בנוסף, המגבלות הקשות שהטילה ישראל על כניסת סיוע הומניטרי הובילו למחסור אקוטי בתרופות, בציוד ובמכשור רפואי ובדלק. נתונים לפי נתוני האו"ם , נכון ל-5 באוקטובר 2025 אף בית חולים אינו פעיל בצפון הרצועה. ביתר שטחי הרצועה רק 39% (14 מתוך 36) מבתי החולים מתפקדים, כו

כאמור, מאז פרוץ המלחמה הוחזקו אלפי עזתים כלב"חים במתקני הכליאה הצבאיים – מחנה עופר, מחנה שדה תימן, מחנה נפתלי ומחנה ענתות (עד לסגירתו במאי 2025). ארגוני זכויות אדם וכלי תקשורת תיעדו מציאות כליאה קשה מאד, בפרט בחודשי המלחמה הראשונים: כבילה בלתי פוסקת בארבע הגפיים, לרבות בעת שינה ואכילה, וכיסוי עיניים; מניעת קשר עם העולם החיצון (רק בחודשים האחרונים הותר לעורכי דין לבקר במתקנים הללו, וגם זאת לאחר תיאום מסורבל); החזקה במשך שעות רבות בישיבה על הברכיים, ללא יכולת לזוז; איסור על יצי