דוח מצב הכיבוש

ב-2023 מנתה האוכלוסייה הפלסטינית בירושלים המזרחית 391,400 תושבים. כ-60% מתושבי ירושלים המזרחית חיו מתחת לקו העוני, לעומת כ-38% מכלל אוכלוסיית העיר ירושלים, שהיא הגדולה והענייה בערי ישראל. לפי נתוני הכנסת מ-2024, 90% מתושבי העיר הפלסטינים הם בעלי מעמד של תושבות קבע ו-9% הם אזרחים ישראלים, ומעל 40% מהם בני פחות מ-18. כפי שיפורט בפרק זה, למרות מעמדם כתושבי קבע (ומיעוטם – אזרחים), סובלים כלל תושבי ירושלים המזרחית הפלסטינים הפליה שיטתית מזה שנים רבות, שאף העמיקה בחסות המלחמה. ש

נישול באמצעות הסדר מקרקעין תהליך הסדרת רישום המקרקעין בירושלים המזרחית מהווה איום מרכזי בפני תושביה הפלסטינים, ומשמש ככלי לייהוד שטחים שמעבר לקו הירוק. זאת באמצעות העברת בעלות על נכסי מקרקעין לידי המדינה על זרועותיה השונות, או לידי חברות וגורמים פרטיים המעורבים במפעל ההתנחלות במזרח ירושלים, בעיקר דרך שימוש במנגנון האפוטרופוס הכללי, המאפשר ליהודים בלבד לתבוע בעלות על קרקעות שהיו רכוש יהודי לפני 1948. ממעקב שמקיימות העמותות במקום – תכנון וזכויות אדם ועיר עמים, עולה כי מאז פתיח

הפליה בתכנון ובדיור בשנת 2024 אושרו בירושלים כולה תוכניות עבור למעלה מ-11,000 יחידות דיור. מתוכן, אושרו תוכניות רק לכ-1,000 יחידות דיור בשכונות הפלסטיניות, כלומר – פחות מ-10% מכלל יחידות הדיור שאושרו בעיר נועדו לשרת 40% מתושביה. הפלית תושבי השכונות הפלסטיניות בירושלים באה לידי ביטוי בכל שלבי הבירוקרטיה של הבנייה . כך, וכמו בשנים קודמות, גם במהלך שנת 2024 הובאו לדיון, אך לא בהכרח אושרו, תוכניות מתאר רבות בשכונות הישראליות משני צידי הקו הירוק בירושלים, בהיקף של יותר מ-50,000 י

למרות שתושבי ירושלים המזרחית מחויבים בתשלום ארנונה ככל תושבי העיר, הם סובלים מהפליה קשה בכל הנוגע לאספקת שירותים עירוניים ותשתיות. חינוך במוסדות החינוך הערבי בירושלים המזרחית לומדים 107,290 תלמידים. על פי דו"ח עדכני של עמותת עיר עמים , המבוסס על ניתוח מידע שקיבלה מעיריית ירושלים, מערכת החינוך במזרח העיר סובלת ממחסור חמור של כ-1,461 כיתות, שאמורות לאכלס עשרות אלפי תלמידים. לקראת שנת הלימודים שהחלה בספטמבר 2025 נבנו רק 20 כיתות חדשות. משרד החינוך ועיריית ירושלים הבהירו כי בתי ס

השימוש בארכיאולוגיה ככלי להפרת זכויות הפלסטינים ולהשתלטות על מרחבים, אתרים ונכסים שונים במזרח ירושלים אינו חדש, ואף נמשך ומתרחב. בין הדוגמאות הרבות ניתן לציין את המשך החפירות הארכיאולוגיות באתרים שונים בשכונת סילואן (כמו מתחם קדם ובריכת השילוח) תוך פגיעה בשגרת חייהם של התושבים, המשך קידום התוכנית להקמת הרכבל בעיר העתיקה והעברת האחריות למשרד התחבורה, והמשך פיתוח אתרי תיירות בגיא בן הינום, במרחבים שלפני כן שימשו את הקהילות הפלסטיניות הסמוכות. פעולות אלו מעצימות תהליכים רבי שנים

כשליש מתושביה הפלסטינים של ירושלים המזרחית חיים כיום מעברם של חומת ההפרדה ומחסומי קבע. מיד לאחר השבעה באוקטובר 2023 נסגרו כל המחסומים ההיקפיים סביב ירושלים המזרחית, וניתקו באחת את תושבי העיר הפלסטינים שמעבר לגדר ההפרדה ממרכז חייהם. הצבת מחסומים זמניים וחסימת המעבר בין שכונות בירושלים המזרחית הובילו אף הן לפגיעה רחבה בחופש התנועה של פלסטינים תושבי העיר, ולניתוקם הכפוי. מציאות זו נמשכה גם לאורך שנת 2025. כך למשל ב-14.6.2025, יום לאחר תחילת המתקפה הישראלית באיראן, מצאו עצמם אלפי

בנובמבר 2024 חוקקה הכנסת את חוק גירוש משפחות מחבלים, תשפ"ה-2024 , המסמיך את שר הפנים לגרש למספר שנים אזרח או תושב ישראל, בן משפחה ממדרגה ראשונה של פעיל טרור, במידה ו"ידע או היה עליו לדעת מראש על תוכניתו של המחבל לבצע מעשה טרור ולא עשה את כל המאמצים הנדרשים כדי למנוע את עשייתו, את השלמתו או את תוצאותיו..." או אם "הביע תמיכה או הזדהות עם מעשה טרור או פרסם דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה טרור או לארגון טרור". למרות שהחוק, הייחודי לישראל, פוגע פגיעה אנושה בזכותו של כל אדם לתושבות ו