הקדמה

בירושלים חיים כמיליון תושבים, 40% מהם פלסטינים. 90% מהם בעלי מעמד של תושבות קבע בישראל, ו-9% אזרחי ישראל. 60% מהתושבים הפלסטינים בירושלים חיים מתחת לקו העוני – פי שניים משיעור העוני בקרב האוכלוסייה היהודית בעיר.

למרות מעמדם כתושבי קבע (ומיעוטם כאזרחים), סובלים התושבות והתושבים הפלסטינים בירושלים המזרחית מהפליה שיטתית ורב-מערכתית זה שנים רבות, וביתר שאת בשנים האחרונות. שירותים מוניציפליים בסיסיים, כגון חינוך, אספקת מים, תחזוקת תשתיות ואיסוף אשפה אינם מסופקים באופן שוויוני, ולעיתים אינם מסופקים כלל. חסימות כבישים פוגעות בשגרת חייהם של עשרות אלפי תושבים, ובמהלך המלחמה עם איראן, בין סוף פברואר לאפריל 2026, אף נוספו מגבלות גישה ותנועה, שחלקן נותרו בתוקף גם לאחר שהוכרזה הפסקת אש.

בחינה של החלטות ממשלתיות ועירוניות והליכי הסדר רישום מקרקעין, תכנון ובנייה ופיתוח עירוני מעלה תמונה עגומה וברורה של נישול קרקעות ופעולה שיטתית להרחבת נוכחות יהודית במזרח העיר על חשבון התושבים הפלסטינים. אלה חיים בצפיפות וללא פתרונות דיור הולמים. כך, מאז חודש השימוש בהליך הסדר המקרקעין בירושלים המזרחית בשנת 2018, נרשם רק אחוז אחד מן הקרקעות שהוסדרו על שם בעלים פלסטיניים, בעוד שמרבית האדמות הוכרזו כאדמות מדינה. במקביל, מאשרת הממשלה תוכניות לבניית עשרות אלפי יחידות דיור, גם על אדמות מוסדרות אלה, עבור הציבור היהודי, תוך הפליה ודחיקת הציבור הפלסטיני המתגורר במקום. בינואר 2026 החליטה הממשלה להאיץ את התהליך, וקבעה יעד של ארבע שנים להשלמת ההסדרה של 100% מן המקרקעין במזרח העיר. במקביל, נרשמה ירידה משמעותית במספר הדירות המאושרות לבנייה עבור תושבי העיר הפלסטינים, לצד עלייה מתמשכת בהיקף הריסות הבתים והמבנים שבבעלות תושבים פלסטינים. במרץ 2026 גורשו 15 משפחות מבתיהן בשכונת בטן אל-הווא בצו בית משפט, ומאות משפחות נוספות מצויות בסכנת גירוש.