מאז כיבוש רצועת עזה ב-1967 ועד לנסיגתה החד צדדית של ישראל בשנת 2005, נשלטה הרצועה באמצעות ממשל צבאי. לאחר הנסיגה המשיכה ישראל לשלוט בהיבטים רבים בחיי התושבים, בפרט באמצעות פיקוח הדוק על כניסה ויציאה של אנשים, סחורות ודלק, ואספקת שירותים. מאז תפס החמאס את השלטון בעזה ב-2007 הגבירה ישראל את מאמציה לבודד את הרצועה, באופן שתרם משמעותית למשבר הומניטרי כרוני. בשבעה באוקטובר 2023 הוביל החמאס מתקפה מתוכננת ונרחבת על עשרות יישובים אזרחיים ובסיסים צבאיים בישראל, הרג למעלה מאלף אזרחים וחיילים ופצע מעל...

במלאת שנתיים לטבח השבעה באוקטובר ולפרוץ המלחמה, ושלושה ימים טרם נכנס הסכם הפסקת הלחימה לתוקפו, דיווח האו"ם , בהתבסס על נתוני משרד הבריאות העזתי, על 67,173 הרוגים ברצועת עזה, מתוכם 20,179 קטינים ו-10,427 נשים (46% מכלל ההרוגים). כמו כן מדווח על 170,203 פצועים, מתוכם 44,143 קטינים ו-23,769 נשים. נתוני משרד הבריאות העזתי מגובים בשמות ומספרי זהות, ומקובלים כאמינים על ידי גורמי מחקר וסיוע בינלאומיים. יתרה מזאת, מומחים מעריכים כי מספר ההרוגים גבוה בהרבה, שכן נתונים אלה אינם כוללים נעדרים. על פי...

הרעבה ורעב המוני כבר בשנת המלחמה הראשונה התחולל ברצועת עזה משבר רעב חסר תקדים, כתוצאה ממדיניות ישראלית שכללה הרס תעשיית המזון והחקלאות המקומית, עקירת מרבית האוכלוסייה, חודשים של הגבלות חמורות על מעבר וחלוקת סיוע הומניטרי ואיסור ממושך על הכנסת סחורות לשוק הפרטי. לאחר הקלות מסוימות בתקופת הפסקת הלחימה בין ינואר למרץ 2025, ב-2 למרץ 2025 סגרה ישראל לחלוטין את המעברים לעזה ולא אפשרה כניסת כל סיוע, לרבות ובפרט – מזון, עד ל-18 במאי. זאת למרות התרעות חוזרות ונשנות מארגונים בינלאומיים ומגורמי רפואה...

גירוש בתוך הרצועה ושליטה בשטח בשיא המערכה, כ-86% משטח רצועת עזה הוגדר כאזור צבאי סגור או נמצא תחת צווי פינוי. כתוצאה מכך, ומן ההרס השיטתי של מבנים ותשתיות, נאלצו לפחות 1.9 מיליון מתושבי הרצועה – כ-90% מכלל האוכלוסייה – לעקור מבתיהם, ובהמשך אף ממקומות מקלט זמניים. תושבים רבים נאלצו לנדוד שוב ושוב , לעיתים אף עשר פעמים ויותר. עם התמשכות המלחמה וצמצום המרחב שבו הורשו לשהות, עקורים רבים דיווחו על קושי הולך וגובר למצוא מקום מחסה. זאת, בשל הצפיפות הרבה ובשל מחסור חריף בציוד מתאים, כתוצאה מהמגבלות...

במהלך שתי שנות המלחמה נהרסו בתי מגורים, אזורי תעשייה וחקלאות, משקי חי, מבני ציבור, כבישים ותשתיות. ערים, שכונות וכפרים הוחרבו בשיטתיות, וכיום מכוסה הרצועה בעשרות מיליוני טונות של פסולת בניין. צילומי לווין מעידים כי אזורים נרחבים אינם ראויים עוד למחיה, ומומחים מעריכים כי יידרשו שנים רבות לשיקום הרצועה. מאות אלפי עזתים איבדו את בתיהם ואת מקורות פרנסתם. הם נאלצים להתגורר בצפיפות, במחסות רעועים, ולהסתמך על סיוע הומניטרי חיצוני, שאף עתה, עם הפסקת הלחימה, עדיין אינו מגיע בכמות הדרושה לכלל הנזקקים,...

כבר מראשית המלחמה היוותה הקרסת מערכת הבריאות גורם מרכזי בהידרדרות רצועת עזה למשבר הומניטרי חסר תקדים. האסון הבריאותי ברצועה החריף עוד יותר בשנתה השנייה של המלחמה, בצל הפצצות בתי חולים ופגיעה בצוותי הרפואה ובשירותי החירום. בנוסף, המגבלות הקשות שהטילה ישראל על כניסת סיוע הומניטרי הובילו למחסור אקוטי בתרופות, בציוד ובמכשור רפואי ובדלק. נתונים לפי נתוני האו"ם , נכון ל-5 באוקטובר 2025 אף בית חולים אינו פעיל בצפון הרצועה. ביתר שטחי הרצועה רק 39% (14 מתוך 36) מבתי החולים מתפקדים, כולם באופן חלקי...

החופש לנוע הוא זכות יסוד, וכוללת את זכות האדם לעזוב את ביתו ולשוב אליו כרצונו. מדיניות ישראלית ארוכת שנים מצרה באופן קיצוני את יכולתם של העזתים לעזוב את הרצועה ולשוב אליה. מדיניות זו הוחמרה באופן דרסטי מאז ראשית המלחמה, ובפרט מאז שהשתלטה ישראל על מעבר רפיח במאי 2024. כעת ישראל שולטת בכל המעברים מרצועת עזה, ומסרבת לרוב המוחלט של בקשות לצאת מהרצועה לצרכים בסיסיים כגון טיפול רפואי, איחוד משפחות או לימודים. מרבית הפונים לבקשת אישור יציאה, בהם משפחות פלסטיניות מהגדה המערבית, פלסטינים בעלי אזרחות...

היעדר אחריותיות מעקב שבוצע על ידי ארגון יש דין ובחן את עבודת מערכת אכיפת החוק הצבאית בנוגע לשלושה מבצעים צבאיים בעזה בעשור האחרון ("צוק איתן", צעדות השיבה ו"שומר החומות"), מוביל למסקנה כי המערכת איננה מעוניינת בחקירה ראויה של חשדות לביצוע פשעי מלחמה, או בחקירת החלטות כגון מדיניות ניהול האש שלה. המערכת מיעטה בפתיחת חקירות נגד חיילים בדרגות נמוכות, ונמנעה לחלוטין מחקירה של מקבלי החלטות בדרגי הפיקוד הבכיר. כמו כן, עבודת המנגנון לתחקור מטכ"לי נמשכת פרקי זמן ארוכים ביותר ואף שנים. במהלך שלושת...