הקדמה

באוקטובר 2025 נכנס לתוקפו ההסכם להפסקת הלחימה בעזה. למרות זאת ממשיכה ישראל לתקוף ריכוזי אוכלוסייה בשטח שבו מצטופפים הפלסטינים, ולבצע הרס שיטתי של מבנים ותשתיות בשטח המצוי תחת שליטתה, לצד ירי חסר הבחנה בכל מי שמתקרב לקו הצהוב או חוצה אותו. כמו כן, עדיין שורר ברצועה משבר הומניטרי קשה בשל המגבלות שמטילה ישראל על כניסת סיוע. מאות אזרחים נהרגו ואלפים נפצעו במהלך החודשים האחרונים כתוצאה מהפרות של הפסקת האש, ותושבי הרצועה מוסיפים לחיות במחסור חמור, בפחד ובחוסר וודאות, בעודם נושאים את טראומת המלחמה והעקירה.

כתוצאה מחלוקת הרצועה על ידי "הקו הצהוב", מעל לשני מיליון תושביה מצופפים בפחות ממחצית משטחה. רובם ככולם עקורים מבתיהם, חיים באוהלים או במבנים הרוסים וללא תנאי מחיה מינימליים, לרבות מי שתייה נקיים, חשמל ותנאי היגיינה בסיסיים. התושבות והתושבים תלויים כמעט לחלוטין בסיוע הומניטרי וכן זקוקים לציוד בסיסי הכרחי, שאת הכנסתו ישראל ממשיכה להגביל או לחסום. מערכת הבריאות, שהוחרבה בזמן המלחמה, נדרשת להתמודד עם עומס חולים רב ועם מחסור כרוני בכוח אדם, בתרופות, בציוד רפואי ובדלק. ארגוני סיוע מתריעים מפני התפשטות מחלות מדבקות ומפני משבר עמוק בתחום בריאות הנפש.

גם כאשר הוכרז בינואר 2026 כי "התוכנית המקיפה לסיום הסכסוך בעזה" עברה מהשלב הראשון לשלב השני, בעקבות שחרור החטופים הישראלים והאסירים הפלסטינים והחלפת גופות ההרוגים משני הצדדים, נותרו אזרחי עזה מצופפים במקבצי עקורים, נטולי הגנה או יכולת להשפיע על עתידם. בעוד חמאס שולט למעשה בצידו הפלסטיני של הקו הצהוב, מעברו השני של הקו מבסס הצבא הישראלי את אחיזתו באמצעות המשך ההרס האינטנסיבי, בניית מוצבים חדשים והקמת מכשולי עפר לאורך הקו הצהוב, שאליו התייחס הרמטכ"ל כאל "הגבול החדש".

למגבלות שמטילה ישראל על הכנסת סחורות, מזון וציוד סיוע יש השפעה ישירה על המשבר ההומניטרי ברצועה. המשבר החמיר עם תחילת המתקפה באיראן, בסוף פברואר 2026, אז צומצמה מאד הפעילות במעברים והוחרפה מצוקת המזון השוררת ממילא ברצועה. בנוסף ממעטת ישראל לאפשר יציאת חולים ופצועים לטיפול רפואי מחוץ לרצועה, ואוסרת לחלוטין על גישתם לטיפול בגדה המערבית, וכך למעלה מ-18,500 חולות וחולים עדיין ממתינים לפינוי רפואי, ורבים נפטרים בעודם ממתינים. למלחמה ולעקירה יש השלכות ייחודיות וחמורות על הנשים והנערות בעזה, לרבות מצבן הנפשי, ביטחונן האישי ובריאותן, וכן על התנאים להריון, לידה ואמהות.

ככוח כובש המכתר את הרצועה ובעל שליטה מלאה בתנועות אליה וממנה, ובהתאם להוראות הדין הבינלאומי וולצווים וחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק, על ישראל מוטלת החובה להגן על האוכלוסייה האזרחית, לאפשר באופן מיידי כניסת הכמויות הנדרשות של סיוע ושל סחורות, לאפשר פינוי חולים ופצועים הזקוקים לטיפול רפואי מחוץ לרצועה, לרבות ובדגש על פינוי לגדה המערבית ולישראל (פתרון הכרחי לנוכח גודל הצרכים) ולהסיר את המגבלות הקשות על מוצרים המותרים להכנסה לרצועה על מנת לאפשר שיקום תשתיות ובנייה מחודשת. בנוסף, על ישראל לפעול לשיקום הרצועה ולהפעלת מנגנון פיצוי בגין ההרס הנרחב לתשתיות אזרחיות, בתים, כבישים ועסקים.

על ישראל לחקור את התנהלותה במהלך שנות המלחמה, לרבות התנהלות הדרג המדיני והדרג הצבאי, להכיר בפשעי מלחמה ובהפרות הדין הבינלאומי ולהפיק את הלקחים הדרושים. כמו כן, על ישראל מוטלת החובה לוודא כי האחראים יתנו על כך את הדין, ובמידה ותתעלם מחובתה זו, תעבור האחריות לכך לקהילה הבינלאומית.

על הפגיעה באוכלוסייה האזרחית בעזה בעת המלחמה:

הפלטפורמה, ארגונים ישראלים לזכויות אדם: דוח הכיבוש, 2025: השנה ה-58 לכיבוש, מלחמת השנתיים בעזה, נובמבר 2025