הרס מבנים ותשתיות

במהלך שתי שנות המלחמה נהרסו בתי מגורים, אזורי תעשייה וחקלאות, משקי חי, מבני ציבור, כבישים ותשתיות. ערים, שכונות וכפרים הוחרבו בשיטתיות, וכיום מכוסה הרצועה בעשרות מיליוני טונות של פסולת בניין. צילומי לווין מעידים כי אזורים נרחבים אינם ראויים עוד למחיה, ומומחים מעריכים כי יידרשו שנים רבות לשיקום הרצועה. מאות אלפי עזתים איבדו את בתיהם ואת מקורות פרנסתם. הם נאלצים להתגורר בצפיפות, במחסות רעועים, ולהסתמך על סיוע הומניטרי חיצוני, שאף עתה, עם הפסקת הלחימה, עדיין אינו מגיע בכמות הדרושה לכלל הנזקקים, בשל מגבלות כניסה ותנועה.

נתוני הרס מבנים ותשתיות חיוניות

מבנים וכבישים: ניתוח צילומי לווין, נכון לספטמבר 2025, מוביל להערכת מומחים כי 85% מכלל המבנים ברצועה נהרסו או ניזוקו – עלייה של 7% מאז יולי 2025. בעיר עזה, שהותקפה באינטנסיביות בשבועות האחרונים למלחמה, הראו צילומי הלווין הרס או נזק ל-83% מהמבנים, שבעבר איכלסו כ-700,000 תושבים. ניתוח צילומי לווין ביולי 2025 מוביל להערכה כי 77% מכלל רשת הכבישים ברצועה נהרסה או ניזוקה בזמן המלחמה, דבר הפוגע ביכולת האוכלוסייה לנוע, ומהסיוע ההומניטרי להגיע אל כלל התושבים.

לפי הערכות ארגוני הסיוע באוקטובר 2025, כ-1.5 מליון עזתים עדיין זקוקים לפריטי חירום בתחום המחסה, כגון אוהלים, שמיכות ומיכלים לאיסוף מים. הזרמת הציוד לרצועה עדיין מאושרת באופן מוגבל, והכמויות הנכנסות קטנות לאין שיעור מן הדרוש.

מי שתייה ותשתיות ביוב: לפני המלחמה נשענה אספקת המים ברצועה על מתקני התפלה, קידוחים ובארות, ואספקה של כ-10% מהצריכה מישראל. במהלך המלחמה 89% ממתקני המים והתברואה נהרסו או נזוקו, ואספקת המים מישראל הופסקה, וחודשה רק לפרקים. מחסור קיצוני במים נקיים התפשט ברצועה, עד כדי סכנת חיים. ביולי 2025, אחד מחודשי השנה החמים ביותר, סבלו 96% מהמשפחות ברצועת עזה מחוסר ביטחון באספקת מים. רבים נאלצים לשתות מים שאינם ראויים לשתייה, או לצעוד מרחקים ארוכים ולהמתין בתורים ארוכים ובדוחק על מנת להשיג מים בכמויות מוגבלות.

ב-9 במרץ 2025 ניתקה ישראל את אספקת החשמל לתחנה להתפלת המים בדרום הרצועה – צעד שהחמיר את מצוקת התושבים, לרבות אלפים רבים שנאלצו לעקור מצפון הרצועה אל דרומה. רק כעבור ארבעה וחצי חודשים, ב-26 ביולי 2025, הפעילה ישראל מחדש את קו החשמל לתחנת התפלת המים.

הפגיעה בתשתיות הביוב מחמירה אף היא את האסון ההומניטרי, התברואתי והתזונתי ברצועה. באין מים לשתייה ולרחצה ובהיעדר תנאי היגיינה בסיסיים, סובלים מרבית התושבים מתחלואה נרחבת, לרבות זיהומים, טפילים ומחלות עור.

עם הפסקת הלחימה ב-10 באוקטובר 2025 חל שיפור מסוים באספקת המים לתושבים באמצעות מיכליות, ונכון ל-20 באוקטובר 2025 מפעילים ארגוני סיוע 1,870 נקודות חלוקה ברחבי הרצועה, בכפוף למגבלות גישה. כמו כן החלו פעולות נקודתיות לתיקון צנורות מים בעיר עזה. אולם יידרש שיקום רחב ואינטנסיבי של מערכת אספקת המים לפני שכלל התושבים יוכלו להנות מהזכות הבסיסית למים נקיים בכמות מספקת.

חשמל: לפני פרוץ המלחמה הגיעה עיקר אספקת החשמל לרצועה מישראל. מאז אוקטובר 2023, ובמהלך המלחמה, חסמה ישראל את אספקת החשמל הסדירה ואף מנעה הכנסת דלקים לתפעול תחנת הכוח ברצועה, כשאספקת החשמל לתחנת ההתפלה היא החריג. אספקה מצומצמת ולא סדירה של דלקים לרצועה וההרס הרב משמעם שגם השימוש בגנרטורים לא תמיד אפשרי, דבר המסכן גם אספקת שירותים מצילי חיים.

עם הפסקת הלחימה הורשו עשרות מיכליות דלק להיכנס לרצועה. הדלק משמש לתפעול שירותים חיוניים, והאוכלוסייה הכללית רובה ככולה עדיין חיה בעלטה. כמו כן, לראשונה מזה שבעה חודשים הורשתה הכנסת גז לבישול בכמות קטנה. נציגי האו"ם מדגישים כי כניסה סדירה של כמות מספקת של דלקים לרצועה היא תנאי ראשוני והכרחי לתחילת שיקומה.

הרס תשתיות ייצור המזון המקומי: הערכת הנזקים החקלאיים האחרונה בוצעה על ידי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) ומרכז הלוויין של האו"ם (UNOSAT) באמצעות ניתוח תמונות לוויין הנכון לספטמבר 2025. היא חושפת כי כ-87% משטחי החקלאות בעזה ניזוקו באופן משמעותי. כך גם 80% מהחממות, 87% מבארות המים וכ-72% מנכסי הדיג, ובהם תשתיות דיג, לרבות נמל עזה, סירות ובריכות גידול דגים. גם ענף משק החי ספג פגיעה קשה: עדרי בקר, צאן, עופות ודבורים, שהיו רכיב מהותי במערך ייצור המזון ברצועה, הושמדו כמעט לחלוטין.

ההרס שניתן להבחין בו נגרם כתוצאה מפעולות מכוונות כגון השטחה, הפצצות מהאוויר, ירי פגזים ופעולות נוספות של הצבא הישראלי. השמדה זו של תשתיות ייצור המזון העמיקה משמעותית את המשבר ההומניטרי ברצועה, שלצד חסימת הכנסת סיוע ומזון הובילו למצב של הרעבה המונית בדרגה החמורה ביותר במחוזות צפון עזה. לא זו בלבד שההתקפה הישראלית הובילה לקריסה של מקורות המזון הזמינים בעזה כעת, אלא שהיא אף חוללה נזק קשה וארוך טווח, שישפיע על יכולתה של האוכלוסייה לייצר מזון בעתיד.

לקריאה רחבה על הנושא ראו: המלחמה נגד ייצור המזון: ענף החקלאות, באתר ארגון גישה.

לקריאת דוח על הפגיעה הסביבתית בעזה עד לספטמבר 2025 והמלצות לשיקומה ראו דוח ארגון הסביבה של האו"ם.

הרס כמדיניות

ההרס חסר התקדים שנגרם ברצועת עזה הוא חלק אינטגרלי מהלחימה. ראשית, במטרה להקטין את הסכנה לכוחות הלוחמים, הופעלה אש מסיבית לפני ותוך כדי כניסת כוחות לשכונות ואזורים חדשים. בנוסף התבצע הרס שיטתי שאינו אגבי ומאחוריו גישה צבאית ומדינית סדורה. גם אם לא הוכר בכך באופן רשמי, נראה כי אחת הדוקטרינות המרכזיות שיישם הצבא בעזה היא דוקטרינת א-דחייה, שהופעלה לראשונה במלחמת לבנון השנייה (2006) נגד חיזבאללה בשכונת א-דחייה בבירות ומכאן שמה. מטרת הדוקטרינה היא גרימת הרס מכוון ובלתי פרופורציונלי למבנים ולתשתיות אזרחיות. אלא שאם בלבנון נהרסו בתוך ימים כמה מאות מבנים, ונהרגו כמה מאות אנשים, לרבות אזרחים, בשכונה אחת (דבר החמור בפני עצמו), הרי שכאן נמשכו ההפצצות וההרס כשנתיים, נהרסו עשרות אלפי מבנים ומאות אלפי יחידות דיור, ונהרגו עשרות אלפי בני אדם שאפשרות המילוט שלהם מוגבלת.

בנוסף, עוד בראשית הלחימה הטיל הדרג המדיני על הצבא יצירת רצועות חיץ ברצועה. המשימה נשענה על תפיסת הגנה ישראלית ותיקה שיעילותה שנויה במחלוקת, ואשר יושמה במידת מה גם ברצועת עזה לפני מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר. החל מהחודש הראשון לפלישה הקרקעית פעל הצבא באופן שיטתי לשיטוח האזור שבטווח שבין 800 ל-1,500 מטרים מגדר הגבול לתוך שטח הרצועה – כ-16% מכלל שטחה. ה"פרימטר", כפי שהוא כונה בצבא, הכיל שכונות מגורים, בתי ספר, מסגדים, בתי קברות, וכ-35% משטחי החקלאות ברצועה. כל אלו הושמדו בידי יחידות צבאיות בתהליך שערך כשנה והסתיים בדצמבר 2024.גם ציר נצרים הפך מפרוזדור צר במרכז הרצועה למרחב משוטח הקרוב בגודלו לשטחה של העיר תל אביב. חיילים שהשתתפו ביצירת הפרימטר החדש תארו בעדויות לארגון שוברים שתיקה את ההרס המוחלט, אותו כינה אחד מהם כ-"הירושימה".

עבודת ההרס המסיבית באזור הפרימטר, שבאה בעקבות צווי פינוי וגירוש האוכלוסייה שחיה באזור, אף גובתה באמירות חד-משמעיות מצד שרים וחברי כנסת בדבר הצורך בלקיחת שטחים שלא רק למטרות ביטחון אלא גם כאמצעי ענישה, לשם מניעה מתושבים מקומיים אפשרות לחזור לבתיהם, ולשם חידוש ההתיישבות היהודית ברצועת עזה. לאור כל זאת, קשה שלא להניח כי ההרס נועד שלא רק למטרות הגנה אלא גם לשם גירוש וטיהור אתני.

באפריל 2025 הכריז שר הביטחון ישראל כץ על הוספת ציר פילדלפי, רפיח והשכונות סביבה בדרום הרצועה לאותו פרימטר, והרחבתו לכדי כ-36% משטחה של הרצועה. עד ליוני 2025 שוטחו חלקים נרחבים מהעיר רפיח, בה חיו לפני המלחמה כ-275,000 תושבים ואליה נמלטו רבים מתושבי צפון הרצועה עם תחילת המלחמה. במשך חודשי הקיץ פעל הצבא, בתגבור עובדי קבלן אזרחיים פרטיים, להריסת העיר חאן-יונס, ובספטמבר 2025 החלה ישראל אף בהרס מסיבי של שכונות בעיר עזה.

כעת, עם הפסקת הלחימה, שולטת ישראל ביותר ממחצית שטח הרצועה. תוכנית עשרים הנקודות, שעליה מבוסס הסכם הפסקת הלחימה, קובעת כי בעתיד תיסוג ישראל לגבולות פרימטר ביטחוני, שאינו מתואר בצורה מדוייקת אך כולל גם את ציר פילדלפי. משמע – גם בשלב הבא לנסיגה ישאר חלק גדול מהרצועה בשליטה ישראלית.

לקריאה נוספת על הפרימטר והרס הרצועה, לרבות עדויות לוחמים, ראו פרסום וטור דעה מטעם ארגון שוברים שתיקה:

שקר הפרימטר ברצועה נחשף: ההשמדה לא קנתה לנו שום ביטחון, מאת נדב וימן, מנכ"ל שוברים שתיקה.

הפרימטר, עדויות חיילים וחיילות מאזור החיץ ברצועת עזה 2024-2023, שוברים שתיקה.

הרס נכסי תרבות ואתרי מורשת

מאז פרוץ המלחמה נעשה ברצועת עזה הרס שיטתי ומכוון של נכסי תרבות ובהם אתרי דת ומורשת, אתרים ארכיאולוגיים, מסגדים וכנסיות, אוניברסיטאות, מבנים היסטוריים, ארכיונים ומוזיאונים. להערכת ארגונים בינלאומיים, לרבות אונסק״ו, האיחוד האירופאי והבנק העולמי, מפברואר 2025, למעלה 53% מנכסי התרבות והמורשת ברצועה נהרסו או ניזוקו. מאז עלה מספר האתרים שנפגעו, ופרסום ארגון אונסק"ו מה-6 באוקטובר 2025 מונה 114 אתרים, רובם בעיר עזה וסביבתה, שנפגעו. כך גם הופצץ בספטמבר 2025 המחסן שבו הוחזק האוסף הארכיאולוגי הגדול ברצועה. בהנתן הודעת פינוי על ידי הצבא, ובעקבות לחץ בינלאומי שסייע לעכב את התקיפה במספר ימים, התאפשרה העברת הפריטים החשובים ביותר לכנסייה, בתקווה שזו לא תופצץ, אך פריטים רבים אחרים אבדו או נשברו.

מוסדות תרבות ונכסי ומורשת הם יסוד מרכזי בכינון תחושת שייכות, זהות אישית, קבוצתית ולאומית, ואף מקור הכנסה ומנוע צמיחה עבור הקהילה. הפגיעה השיטתית באוצרות התרבות והמורשת הבנויה של עזה משרתת את הניסיון למחוק היסטוריה מקומית ולטשטש את הקשר בין האוכלוסייה המקומית לאדמתה. זאת בניגוד לדין הבינלאומי, האוסר על הרס מכוון ושיטתי של אתרי ארכיאולוגיה, מבנים היסטוריים ומוסדות תרבות ודת גם בעת לחימה.

ארגון עמק שווה מתריע כי לצד ההרס הנרחב של מוסדות ונכסי תרבות מוגנים, בצל המצב ההומניטרי קשה בעזה ועל סמך נסיון העבר, קיים חשש הן לניכוס ממצאים ופריטים והעברתם לשטח ישראל והן לשוד וביזה בידי גורמים פרטיים. על ישראל, ככוח כובש, להגן על נכסים המצויים בשטחים שעדיין תחת שליטתה ולמנוע ניכוס מדינתי או ביזה פרטית, מתוך שאיפה לשיקום ולהחזרת הנכסים למקומם ההיסטורי בעתיד.

לקריאה נוספת ראו גילוי דעת נגד ההרס התרבותי בעזה ובגדה המערבית מטעם ארגון עמק שווה.