דוח מצב הכיבוש

מיד עם פרוץ המלחמה, ומכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, נעצרו אלפי עזתים, והוחזקו בישראל במתקנים צבאיים ובמתקני שב"ס תוך שהם סובלים מתנאי כליאה קשים, התעללויות חמורות והזנחה, לרבות הזנחה רפואית, שכמותם טרם נראו בארץ. זאת למרות ששיעור ניכר מהעצורים לא היו מעורבים במתקפה על ישראל, ושוחררו לבסוף כבלתי מסוכנים. במקביל הוצא כמעט מיד צו חירום כליאתי למתקני שב"ס, המאפשר (גם היום, בחלוף שנתיים) להגביר את הצפיפות, שהיתה גדולה עוד קודם לכן, ולהלין אסירים ועצורים על הרצפה. בהתאם למד

עצורים תחת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (חוק הלב"חים) מאז מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר 2023, והמלחמה שהחלה בעקבותיה, נעצרו אלפי פלסטינים תושבי רצועת עזה תחת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002. למרות שנעצרו כחשודים בפעולות טרור, לפי מידע שמסרה המדינה במהלך הליך משפטי ביולי 2024, כ-50% מכ-4,000 העצורים שהובאו מעזה ונכלאו בישראל בחודשי המלחמה הראשונים שוחררו חזרה לרצועת עזה בצו צבאי מבלי שינוהל בעניינם כל הליך שיפוטי. על פי נתוני הוועד הציבורי נגד עינויים, בחודש יול

על פי מידע שנאסף ממקורות רשמיים באמצעות בקשות חופש מידע, מארגוני זכויות אדם ומהתקשורת, רוכז ונבדק על ידי ארגון רופאים לזכויות אדם על ידי הצלבה בין מקרים בהם טיפל ישירות, עדויות שנאספו והשתתפות בנתיחות שלאחר מוות, לפחות 94 פלסטינים, עצורים ואסירים ביטחוניים, מתו כאשר הוחזקו במתקני שב"ס, במקני הכליאה הצבאיים, או כאשר הובלו על ידי הצבא למתקנים אלה, מהשבעה באוקטובר 2023 ועד לאוגוסט 2025. זהו מספר חסר תקדים, שאף המשיך ועלה מאז. עם זאת עד היום לא ידוע גורלם של מאות פלסטינים נוספים

תנאי הכליאה הן במתקנים הצבאיים והן במתקני שב"ס קשים מאד, וכאמור אף הובילו למקרי מוות. בנוסף לעזתים המוחזקים כלב"חים ונעצרו מאז תחילת המלחמה, גם עצורים ואסירים ביטחוניים אחרים, בגירים וקטינים, לרבות מי שנכלאו עוד לפני אוקטובר 2023, חיים בתנאים שהורעו משמעותית ובמתכוון מאז פרוץ המלחמה. נכון לאוקטובר 2025, לאחר שחרור כלואים במסגרת הסכם הפסקת הלחימה בעזה, מדובר ב- 9,204 כלואים המוחזקים במתקני שב"ס תחת כל הקטגוריות הביטחוניות, ובמאות כלואים נוספים המוגדרים כלב"חים ומוחזקים במתקני

כאמור, מאז פרוץ המלחמה הוחזקו אלפי עזתים כלב"חים במתקני הכליאה הצבאיים – מחנה עופר, מחנה שדה תימן, מחנה נפתלי ומחנה ענתות (עד לסגירתו במאי 2025). ארגוני זכויות אדם וכלי תקשורת תיעדו מציאות כליאה קשה מאד, בפרט בחודשי המלחמה הראשונים: כבילה בלתי פוסקת בארבע הגפיים, לרבות בעת שינה ואכילה, וכיסוי עיניים; מניעת קשר עם העולם החיצון (רק בחודשים האחרונים הותר לעורכי דין לבקר במתקנים הללו, וגם זאת לאחר תיאום מסורבל); החזקה במשך שעות רבות בישיבה על הברכיים, ללא יכולת לזוז; איסור על יצי

עד אוקטובר 2023 אפשרה ישראל לצלב האדום לבקר עצורים פלסטינים ומסרה לו מידע שוטף, בהתאם למחויבויותיה על פי אמנות ז’נבה השלישית והרביעית. עם תחילת המלחמה חדלה מכך, בצעד המנוגד לחוק הבינלאומי. בתגובה ל עתירה שהוגשה בעניין על ידי האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם, המוקד להגנת הפרט וגישה בפברואר 2024, הודיעה המדינה כי בכוונתה להקים מנגנון חיצוני שיחליף את הצלב האדום (שוב בניגוד לכללי במשפט הבינלאומי), אך ככל הידוע לא הוקם מנגנון שכזה. ישראל אף מונעת באופן גורף ביקורי משפחות

תוך כדי שתי שנות הלחימה בעזה וההרס המוחלט של תנאי המחיה, המשיכה ישראל במדיניותה לשחרר לרצועה פלסטינים כלואים אשר מענם הרשום הוא ברצועת עזה. גם כלואים שנעצרו כשוהים בלתי חוקיים בגדה המערבית או בישראל, ואף אם שהו מחוץ לרצועת עזה תקופות ממושכות ביותר, שוחררו לתוך הרצועה, תוך סיכון ברור לשלומם. מדיניות זו מתבצעת תוך הפרת הדין הבינלאומי ועיקרון אי ההחזרה, המחייב מתן הגנה זמנית מפני גירוש או הרחקה למקום בו יעמדו חייו או חירותו של אדם בסכנה. יש לציין כי במסגרת מדיניות ישראל, מזה שנ

כפי שעולה מפרק זה, הן מתקני הכליאה הצבאיים והן מתקני הכליאה של שב"ס מתנהלים בחוסר שקיפות, תוך התעלמות מן החוק והתקנות הישראליים ומן הדין הבינלאומי. הפגיעה הממושכת בזכויות הכלואים הבסיסיות ביותר, עד כדי גרימת נזקים פיזיים ונפשיים בלתי הפיכים או מוות, מעידה על היעדר ביקורת פנימית, על שימת לב מוגבלת ביותר לביקורת חיצונית, וברמה האישית – על היעדר חשש ממשי מעונש. ככל שהדבר נוגע לתנאי הכליאה במתקני שב"ס, מדובר אף במדיניות ברורה המוכתבת על ידי השר הממונה. עוד לפני המלחמה הראו נתוני