היעדר אחריותיות, שקיפות ומנגנוני פיקוח

כפי שעולה מפרק זה, הן מתקני הכליאה הצבאיים והן מתקני הכליאה של שב"ס מתנהלים בחוסר שקיפות, תוך התעלמות מן החוק והתקנות הישראליים ומן הדין הבינלאומי. הפגיעה הממושכת בזכויות הכלואים הבסיסיות ביותר, עד כדי גרימת נזקים פיזיים ונפשיים בלתי הפיכים או מוות, מעידה על היעדר ביקורת פנימית, על שימת לב מוגבלת ביותר לביקורת חיצונית, וברמה האישית – על היעדר חשש ממשי מעונש. ככל שהדבר נוגע לתנאי הכליאה במתקני שב"ס, מדובר אף במדיניות ברורה המוכתבת על ידי השר הממונה.

עוד לפני המלחמה הראו נתונים רשמיים שהוצגו בכנסת כי כ-90% מהתלונות המוגשות ליחידה הארצית לחקירת סוהרים (יאח"ס) מסתיימות ללא נקיטת צעדים כלשהם נגד הסוהר. על כן לא בכדי מתקיים חשש כי סוהרי שב"ס פועלים ללא ביקורת אפקטיבית על מעשיהם, על אחת כמה וכמה בעת מלחמה. במסגרת הצבאית מספר החקירות שהובילו להעמדה לדין בגין התעללות בעצורים, ככל הידוע עד כה, עומד על שתי חקירות בלבד. וכאמור, ככל הידוע עד כה, לא הועמד לדין אף חייל או סוהר בגין מות כלואים.

בג"ץ ממעט להתערב בהתנהלות הצבא ושב"ס. הביקורת הקשה שנמתחה על התנהלות שב"ס ועל תנאי הכלואים הביטחוניים על ידי הסנגוריה הציבורית – גוף ממשלתי העורך ביקורים רשמיים במתקני שב"ס – צונזרה, ורק אחדים מן הדוחות פורסמו, על רקע טענה שפרסומם עלול לפגוע בחטופים הישראלים ברצועת עזה. עתירות חופש מידע שהוגשו בעניין על ידי האגודה לזכויות האזרח גם הן לא הובילו לפרסום כנדרש בהתאם לחוק חופש המידע.