מנגנוני מעצר וכליאה

עצורים תחת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (חוק הלב"חים)

מאז מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר 2023, והמלחמה שהחלה בעקבותיה, נעצרו אלפי פלסטינים תושבי רצועת עזה תחת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002. למרות שנעצרו כחשודים בפעולות טרור, לפי מידע שמסרה המדינה במהלך הליך משפטי ביולי 2024, כ-50% מכ-4,000 העצורים שהובאו מעזה ונכלאו בישראל בחודשי המלחמה הראשונים שוחררו חזרה לרצועת עזה בצו צבאי מבלי שינוהל בעניינם כל הליך שיפוטי.

על פי נתוני הוועד הציבורי נגד עינויים, בחודש יולי 2025 החזיקה ישראל ב-2,854 כלואים תחת חוק זה, מתוכם 450 כלואים במתקני כליאה צבאיים (שדה תימן, עופר ונפתלי). בעקבות ביצוע השלב הראשון להסכם להפסקת הלחימה בעזה באוקטובר 2025, ושחרור אסירים ועצורים פלסטינים, פחת מספרם של הכלואים מתוקף חוק זה לכאלף עצורים במתקני שב"ס ומאות בודדות במתקנים הצבאיים.

יצוין כי כליאה במתקן צבאי, להבדיל מכליאה במתקן שב"ס, משמעה היעדר כל פיקוח חיצוני על תנאי הכליאה, היחס אל הכלואים ומצבם הבריאותי. כמו כן, בעוד שב"ס מחויב לפרסם נתוני כליאה, נתוני הכליאה במחנות הצבאיים אינם מפורסמים.

חוק הלב"חים יועד מלכתחילה להסדיר את מעצרם של מי שחשודים כלוחמים השייכים לארגוני טרור ואשר אינם אזרחי ישראל, ומיושם בדרך כלל כאשר המעצר מבוצע מחוץ לשטח המדינה. על ידי אפיון זה החוק מונע מן העצורים זכויות שמעניק המשפט הבינלאומי לאזרחים או לשבויי מלחמה. מאז השבעה באוקטובר 2023 תוקן החוק בהוראת שעה, ובמתכונתו הנוכחית מאפשר החזקת עציר במשך 30 יום (וקטין 20 יום) מבלי שיוצא נגדו צו כליאה על ידי גורם צבאי, עד ל-45 יום לפני שיובא בפני שופט (קטין עד 30 יום), ועד ל-75 יום לפני שיתאפשר לו ייצוג משפטי. מרגע שניתן צו כזה הוא תקף ללא הגבלת זמן, כל עוד מאשר שופט את המשכו כל שישה חודשים. כתוצאה מכך עצורים מוחזקים במשך חודשים ללא בחינת הבסיס העובדתי או החוקי למעצרם, ללא ייצוג משפטי ומבלי שניתנת להם האפשרות לעדכן את בני משפחותיהם בדבר מעצרם. במציאות הכליאה לאחר השבעה באוקטובר, מדובר בחודשים רבים בתנאים המסכנים את בריאותם ואת חייהם של העצורים. בפברואר 2024 עתרו לבג"ץ הוועד הציבורי נגד עינויים, המוקד להגנת הפרט, רופאים לזכויות אדם, גישה ועדאלה בדרישה לבטל הוראת השעה זו, בטענה כי היא פוגעת באופן קיצוני ובלתי מידתי בזכויות לחירות, להליך הוגן ולייצוג משפטי. למרות הזמן הרב שחלף, העתירה עודה תלויה ועומדת.

בניגוד לפרקטיקות בעבר, משפחות העצורים אינן מיודעות בדבר המעצר ומקום הכליאה, ולא ניתנת לנציגי הצלב האדום אפשרות לבקר במתקני הכליאה. למרות שהחוק קובע כי יתקיים מערך פיקוח על תנאי העצורים, אין בנמצא כל מידע האם פיקוח כזה אכן מתקיים, על ידי מי, מה מסקנותיו, אם בכלל, של אותו גורם מפקח, והאם מומשו.

לקריאה נוספת ראו: הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל – חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס’ 4 והוראת השעה-חרבות ברזל).

מעצרים מינהליים

בנוסף, נכון לספטמבר 2025, ועל פי נתוני שב"ס בלבד, החזיקה ישראל ב-3,577 עצורים מינהליים. העצורים המינהליים רובם ככולם תושבי הגדה המערבית. עצורים מינהליים מוחזקים במעצר ללא כתב אישום או משפט, על סמך "יסוד סביר להניח כי יפגעו בשלום האזור או שלום הציבור", ובדרך כלל על סמך מידע חסוי שאין להם או לעורך דינם גישה אליו. מעצר מינהלי יתכן שימשך חודשים ואף שנים, תוך שהוא מוארך מדי שישה חודשים על ידי שופט צבאי. מניתוח נתוני שב"ס כפי שמעודכנים על ידי המוקד להגנת הפרט, עולה כי ממוצע העצורים המינהליים החודשי מאז סוף 2023, ובשנתיים האחרונות, גבוה פי שלושה ויותר ממספרי העצורים המינהליים שהוחזקו על ידי שב"ס בנתון חודשי, בשנים קודמות.

לעדכון שוטף על מספר הכלואים הפלסטינים המוחזקים על ידי שב"ס ראו באתר המוקד להגנת הפרט – כלואים "ביטחוניים" מוחזקים בבתי הכלא בישראל.