מנגנוני מעצר וכליאה

פחות מ-15% מן הכלואים הביטחוניים, רובם ככולם פלסטינים, המוחזקים בבתי כלא של שב"ס, הם אסירים שהורשעו ונשפטו למאסר. למעלה ממחצית מ-9,384 הכלואים (על פי נתוני ראשית מאי 2026) מוחזקים כעצורים מינהליים או כלואים מכוח חוק לוחמים בלתי חוקיים, משמע – ללא אישום, ללא משפט וללא ידיעה מתי ישוחררו. זאת לרבות ילדים, חולים, נשים, קשישים ואנשי צוותים רפואיים.

לעדכון שוטף על מספר הכלואים הפלסטינים המוחזקים על ידי שב"ס:

המוקד להגנת הפרט: כלואים "ביטחוניים" מוחזקים בבתי הכלא בישראל

עצורים תחת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (חוק הלב"חים)

מאז שבעה באוקטובר 2023 נעצרו אלפי פלסטינים תושבי רצועת עזה תחת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002. על פי נתוני המוקד להגנת הפרט, במאי 2026 החזיקה ישראל ב-1,283 כלואים תחת חוק זה במתקני כליאה של שב"ס. לא ידוע כמה כלואים נוספים, העצורים תחת חוק זה, מוחזקים כעת במתקני כליאה צבאיים.

מספר הכלואים במתקנים צבאיים פחת משמעותית מאז שוחררו כ-2,000 כלואים במסגרת הסכם הפסקת הלחימה שנכנס לתוקף באוקטובר 2025. עם זאת, בדצמבר 2025, על פי עדכון של הוועד נגד עינויים, הודיעה המדינה לבג"ץ כי היא מוסיפה לעצור פלסטינים תושבי עזה תחת חוק זה, גם מאז נכנס ההסכם לתוקפו.

יש להדגיש כי כליאה במתקן צבאי, להבדיל מכליאה במתקן שב"ס, משמעה היעדר כל פיקוח חיצוני על תנאי הכליאה, על היחס אל הכלואים ועל מצבם הבריאותי. כמו כן, בעוד שב"ס מחויב לפרסם נתוני כליאה, נתוני הכליאה במחנות הצבאיים אינם מפורסמים.

חוק הלב"חים יועד מלכתחילה להסדיר את מעצרם של מי שחשודים בהשתתפות בלחימה כחברים בקבוצות חמושים ואשר אינם אזרחי ישראל, ומיושם בדרך כלל כאשר המעצר מבוצע מחוץ לשטח המדינה. על ידי אפיון זה, החוק מונע מן העצורים זכויות שמעניק המשפט הבינלאומי לאזרחים או לשבויי מלחמה. מאז שבעה באוקטובר 2023 תוקן החוק מספר פעמים. בהתאם לנוסחו הנוכחי, נכון לחודש אפריל 2026, הוא מאפשר החזקת עציר במשך 25 יום (וקטין – 15 יום) מבלי שיוצא נגדו צו כליאה על ידי גורם צבאי שיציין את העילה למעצר, עד 40 יום לפני שיובא בפני שופט (קטין – עד 25 יום), ועד 25 יום לפני שיתאפשר לו ייצוג משפטי. ביקורת שיפוטית מתקיימת באמצעות היוועדות חזותית, משמע ללא נוכחות פיזית. לפעמים מדובר בפועל במכשיר טלפון שמחזיק חייל. זהו מצב שאינו מאפשר תקשורת סבירה עם העצור, ואינו מאפשר לעורך דינו ולשופט להתרשם ממצבו הגופני. בניגוד לפרקטיקות בעבר, משפחות העצורים אינן מיודעות בדבר המעצר ומקום הכליאה, ולא ניתנת לנציגי הצלב האדום אפשרות לבקר במתקני הכליאה.

מרגע שניתן צו כליאה לפי חוק זה, הוא תקף ללא הגבלת זמן כל עוד מאשר שופט את המשכו כל שישה חודשים, מבלי שתדרש הגשת כתב אישום. לעצורים ולבאי כוחם לא ניתנת הזדמנות לעיין בראיות שלכאורה מצדיקות את כליאתם. במציאות הכליאה לאחר שבעה באוקטובר, מדובר בחודשים רבים בתנאים המסכנים את בריאותם ואת חייהם של העצורים. עתירה בעניין, שהוגשה על ידי ארגוני זכויות אדם, בטענה כי החוק פוגע באופן קיצוני ובלתי מידתי בזכויות לחירות, להליך הוגן ולייצוג משפטי, עודה תלויה ועומדת.

שחרורם של אלפי פלסטינים שנעצרו לפי חוק הלב"חים בלא שהוגשו נגדם כל כתבי אישום, עוד טרם הסכם הפסקת הלחימה, כמו גם מידע שהודלף מחיל המודיעין ודווח בפרסום של "שיחה מקומית", מעידים כי החוק משמש לא פעם ככלי למעצר עודף, קולקטיבי וחסר צידוק.

לקריאה נוספת:

הוועד נגד עינויים בישראל: בג"ץ לב”חים הודעה לעיתונות, 6.1.2026

שיחה מקומית, יובל אברהם: מנתוני אמ"ן עולה: רק רבע מהעצורים מעזה רשומים כפעילים צבאיים, 4.9.2025

מעצרים מינהליים

נכון למאי 2026, ועל פי נתוני שב"ס בלבד, החזיקה ישראל ב-3,376 עצורים מינהליים, רובם ככולם תושבי הגדה המערבית. עצורים מינהליים מוחזקים במעצר ללא כתב אישום או משפט, על סמך "יסוד סביר להניח כי יפגעו בשלום האזור או שלום הציבור", ובדרך כלל על סמך מידע חסוי שאין להם או לעורך דינם גישה אליו. מעצר מינהלי יכול להימשך חודשים ואף שנים, תוך שהוא מוארך מדי שישה חודשים על ידי שופט צבאי.

בשנים האחרונות גובר השימוש במעצר מינהלי גם כלפי ילדים פלסטינים. על פי נתוני שב"ס, במהלך שנת 2025 הוחזקו במתקניו בסך הכל כ-350 ילדים פלסטינים בממוצע חודשי. מתוכם, לפחות מחציתם הוחזקו או עדיין מוחזקים במעצר מינהלי, על פי נתוני ארגון הורים נגד מעצרי ילדים. הילד הצעיר ביותר שהוחזק במעצר מינהלי בשנת 2025 היה בן 14 בלבד. רבים מהילדים בגדה המערבית נעצרים במהלך פשיטות ליליות על בתיהם ולעיני בני משפחותיהם, בעוד אחרים נעצרים במרחב הציבורי, בדרך כלל בגין טענות כי יידו אבנים.