תנאי כליאה
- 27 במאי
- זמן קריאה 4 דקות
תנאי הכליאה הן במתקנים הצבאיים והן במתקני שב"ס מוסיפים להיות קשים מאד, וכאמור אף הובילו למקרי מוות. אוכלוסיית הכלואים הביטחוניים כולה – אסירים, עצורים, עצורים מנהליים וכלואים תחת חוק הלב"חים, בגירים וקטינים, לרבות מי שנכלאו עוד לפני אוקטובר 2023 – חיה בתנאים שהורעו משמעותית ובמתכוון עוד טרם שבעה באוקטובר 2023, וביתר שאת מאז. הרעבה ותזונה לקויה, צפיפות קשה, היעדר תנאי היגיינה בסיסיים והזנחה רפואית יוצרים מציאות יומיומית בלתי נסבלת.
בעקבות שורת ביקורים רשמיים בעשרות מתקני כליאה התריעה הסנגוריה הציבורית – גוף ממשלתי רשמי במשרד המשפטים – על ההחמרה הקשה בתנאי הכליאה בכלל ובתנאי הכלואים הביטחוניים בפרט, אותם הגדירה חד משמעית כ"בלתי אנושיים". אך גם לאחר שפורסם דוח הסנגוריה הציבורית בדצמבר 2025, ותוך התעלמות מוחלטת מתוכנו הקשה, ממשיכות ממשלת ישראל ורשויותיה במדיניות המתעללת. כך, בין היתר, על ידי הארכת תוקף ההכרזה על "מצב חירום כליאתי", המאפשרת כליאה בתנאי צפיפות קשים והלנת כלואים על הרצפה; התחמקות ממילוי ראוי של הוראות בג"ץ לעניין תזונת כלואים; ואי מתן טיפול הולם למחלות מדבקות הפושות במתקני הכליאה.
לקריאה נוספת:
ארגון בצלם: גיהינום עלי אדמות, ינואר 2026
הוועד נגד עינויים, עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, המוקד להגנת הפרט, הורים נגד מעצרי ילדים ורופאים לזכויות אדם: דוח צללים לוועדת האו"ם נגד עינויים, נובמבר 2025:
הרעבה
כמות המזון המוגש לכלואים הביטחוניים, לרבות ילדים, מצומצמת ביותר ובאיכות ירודה. זאת, בהתאם למדיניותו המוצהרת של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. מאז פרצה המלחמה באוקטובר 2023 הורעו התנאים עוד יותר. כלואים רבים דיווחו על סבל רב כתוצאה מרעב יומיומי ועל אובדן משקל משמעותי. המחסור במזון והתזונה הלקויה הובילו להתדרדרות בריאותית קשה ואף למוות.
שנה וחצי לאחר שהוגשה, קיבלו שופטי בג"ץ בספטמבר 2025 עתירה שהגישו האגודה לזכויות האזרח וארגון גישה, וקבעו בפסק דינם כי שב"ס מחויב על פי חוק לספק לאסירים הביטחוניים תנאי קיום בסיסיים, ובכלל זה מזון בכמות ובהרכב המתאימים לשמירה על בריאותם. דעת הרוב קבעה כי קיים חשש שאספקת המזון לאסירים במתכונת הנוכחית אינה מבטיחה עמידה בסטנדרט החוקי, ולפיכך הובהרו בפסק הדין חובותיה של המדינה ופורטו שורת צעדים שעל שב"ס לנקוט בעניין. אולם בחודשים שחלפו מאז ניתנה הפסיקה נאסף מידע ונגבו עדויות שלפיהם לא חל שינוי ממשי בהזנת הכלואים, ומצבם לא השתפר. הארגונים העותרים ביקשו וקיבלו הבהרה מבית המשפט לשב"ס כי פסק הדין מחייב את שיפור תזונתם של כלל הכלואים, ולא רק פיקוח וטיפול במי שמסת גופם פחתה באופן משמעותי. לאור הפרשנות המצמצמת של פסק הדין שנטל שב"ס לעצמו, והחשש כי הרעב יימשך, נתן בג''ץ ב-23.4.2026 החלטה בהליך בזיון בית המשפט, ולפיה על שב"ס לפרש את פסיקת בג"ץ כך שניתן יהיה לספק לכלואים ביטחוניים תוספת מזון על פי צרכיו של כל כלוא, במסגרת הגמישות התפעולית של שירות בתי הסוהר.
לקריאה נוספת:
האגודה לזכויות האזרח: לחדול ממדיניות ההרעבה של אסירים ביטחוניים
מניעת טיפול רפואי
ארגון רופאים לזכויות אדם מצא כי הזנחה רפואית מהווה גורם מרכזי לעלייה החדה בתמותת הכלואים. מתוך עשרה דוחות נתיחות שלאחר המוות, בשישה מקרים נמצאה הזנחה רפואית. במקרים אחרים הוביל היעדר הטיפול הרפואי להשלכות בריאותיות בלתי הפיכות, לרבות קטיעת איברים והתדרדרות גופנית קשה בשל מחלות כרוניות שלא טופלו במועד.
תנאי הכליאה הבלתי אנושיים, לרבות הרעבה, איזוק ממושך, צפיפות והיעדר תנאי היגיינה בסיסיים, ואלימות פיזית קשה ושגרתית המופעלת נגד הכלואים – כל אלה יוצרים או מחמירים פציעות או מחלות כרוניות ובעיות בריאותיות קשות ולעיתים מסכנות חיים, שמהן סבלו כלואים בעת הגעתם למתקני הכליאה. למרות זאת זוכה מצבם הבריאותי של הכלואים להתעלמות או לטיפול מאוחר וחסר.
דוח ארגוני זכויות האדם לוועדת האו"ם נגד עינויים מציין על סמך עדויות כי נשים כלואות, לרבות נשים הרות, לא קיבלו מוצרי היגיינה או גישה לטיפול גניקולוגי.
הצפיפות הקשה מובילה להתפשטות מחלות מדבקות, ובראשן מחלת הגרדת, למרות הסבל הרב שלו היא גורמת ולמרות שקיים טיפול זמין למחלה. בניגוד להצהרות שב"ס במסגרת העתירה שהוגשה בנושא (ושלבסוף נדחתה על סמך הצהרת שב"ס), העניין אינו מטופל כנדרש על מנת למגר את המחלה, וזו מוסיפה לפגוע בכלואים רבים. כך למשל, על פי דוח ארגון בצלם, בנובמבר 2025 נמנע מפגש עורך דין עם לקוחו הכלוא בכלא קציעות, בטענה שכלל האסורים בשלושה אגפים סובלים ממחלת הגרדת. מידע שנאסף בקביעות על ידי ארגון רופאים לזכויות אדם, ונכון לאפריל 2026, מצביע על המשך הדבקות המוניות בגרדת, והתפשטות מחלת מעיים זיהומית בבתי הכלא מגידו, עופר וגלבוע מזה חודשים רבים.
במרץ 2025 נפטר הנער וליד אחמד, בן 17, בכלא מגידו. אחמד נעצר כחצי שנה קודם לכן בבריאות ובמצב גופני תקינים. נתיחת גופתו העלתה כי סבל בעת מותו מהרעבה, מדלקת במעי הגס וממחלת הגרדת. עם זאת, ולמרות שקבע כי הנער "ככל הנראה הורעב", סגר בית המשפט את תיק החקירה בעניין במרץ 2026.
צפיפות
מצוקת הצפיפות בבתי הסוהר בישראל אינה חדשה, אך היא החריפה משמעותית מאז פרצה המלחמה באוקטובר 2023, ללא הקלה משמעותית גם בעקבות הפסקת הלחימה ושחרור כ-2,000 כלואים פלסטינים באוקטובר 2025. נכון לסוף מרץ 2026, על פי דיווח המשרד לביטחון לאומי, כ-93% מהכלואים הביטחוניים מוחזקים בתנאים שאינם עומדים בפסיקת בג"ץ ביחס לתנאי מחייה מינימליים, ורבים מולנים על הרצפה. הצפיפות הקשה הובילה בין היתר להתפרצות מגפת הגרדת.
האגודה לזכויות האזרח, ארגון רופאים לזכויות אדם והוועד נגד עינויים עתרו לבג"ץ באוקטובר 2023 בדרישה לבטל את הוראת השעה המאפשרת למנהלי בתי הסוהר להלין כלואים על הרצפה ולהחזיקם בצפיפות בלתי מוגבלת בעת הכרזה על מצב חירום כליאתי. העתירה נדחתה מיד ללא תגובה מצד המדינה, ובית המשפט ציין בין היתר בהחלטתו כי מדובר בהוראת שעה לזמן קצר יחסית, וכי מצופה שמצב החירום יתייצב. אולם גם כיום, כעבור שנתיים ומחצה, ולאחרונה ב-15 במרץ 2026, מוסיפה ממשלת ישראל להאריך את הוראת השעה לעניין "מצב חירום כליאתי" ואת הצווים המוצאים מכוחה, על מנת לאפשר צפיפות קשה והלנת כלואים על הרצפה בסטייה מהוראות החוק בעניין.
כצעד נוסף, עתירה ותיקה בנושא, אשר תלויה ועומדת בבג"ץ, עודכנה על ידי ארגוני זכויות אדם בדרישה לפתרון המצוקה החריפה. לבקשת המדינה נדחה הדיון בעניין שוב ושוב, ולמעט הבעת אי נוחות מהמצב, השופטים נמנעו עד כה מנקיטת צעדים משמעותיים. כך, כעניין של מדיניות מוצהרת, נשארת הצפיפות הקשה בעינה גם בשנת 2026.