דוח מצב הכיבוש

באוקטובר 2025 נכנס לתוקפו ההסכם להפסקת הלחימה בעזה. למרות זאת ממשיכה ישראל לתקוף ריכוזי אוכלוסייה בשטח שבו מצטופפים הפלסטינים, ולבצע הרס שיטתי של מבנים ותשתיות בשטח המצוי תחת שליטתה, לצד ירי חסר הבחנה בכל מי שמתקרב לקו הצהוב או חוצה אותו. כמו כן, עדיין שורר ברצועה משבר הומניטרי קשה בשל המגבלות שמטילה ישראל על כניסת סיוע. מאות אזרחים נהרגו ואלפים נפצעו במהלך החודשים האחרונים כתוצאה מהפרות של הפסקת האש, ותושבי הרצועה מוסיפים לחיות במחסור חמור, בפחד ובחוסר וודאות, בעודם נושאים א

למרות הסכם הפסקת הלחימה שנכנס לתוקף באוקטובר 2025, נמשכות תקיפות ישראליות ברצועת עזה מאז חתימתו, לרבות בשבועות שבהם התנהלה מלחמה מול איראן, מסוף פברואר ועד לתחילת אפריל 2026. לפי נתוני משרד הבריאות בעזה, המגובים בשמות ומספרי זהות ומקובלים כאמינים על גורמי מחקר בינלאומיים ואף על הצבא הישראלי, מאז כניסת ההסכם לתוקף ועד ל-26 באפריל 2026 נהרגו 811 בני אדם ונפצעו 2,278 נוספים מירי כוחות ישראליים. מספר ההרוגים בעזה מתחילת המלחמה באוקטובר 2023 עמד ב-26 לאפריל 2026 על 72,587 בני אדם,

התנהלותה של ישראל בשטח שהושאר בשליטתה, באופן זמני, תחת הסכם הפסקת הלחימה, ויחסה לאזרחים העזתים המצופפים כעת בחלקה האחר של הרצועה, הם המשך ישיר למדיניותה בעת המלחמה: הרג, גירוש והרס שיטתי מחד, וביסוס נוכחות בשטח שנותר בידי ישראל מאידך. מדיניות זו תואמת את חזון הטיהור האתני וחידוש ההתיישבות היהודית בעזה שביטאו שרים וחברי כנסת שוב ושוב, גם מאז נכנס ההסכם לתוקפו. התוואי המכונה “הקו הצהוב” מפריד בין השטח שאליו נסוגו הכוחות הישראליים בעקבות הסכם הפסקת הלחימה לבין השטח שהושאר לפלסטי

לישראל שליטה מוחלטת על תנועת אנשים וסחורות לתוך רצועת עזה כבר עשורים רבים. מניעת כניסה של מזון, תרופות, דלק וסחורות לרצועה עזה בזמן המלחמה היתה גורם מרכזי למשבר ההומניטרי חסר התקדים ולהרעבת האוכלוסייה. גם כיום, הישרדות האוכלוסייה תלויה באופן ישיר בפתיחת המעברים למעבר מזון ומוצרים חיוניים. ההגבלות שמטילה ישראל על הכנסת סיוע הומניטרי וציוד לשיקום הרצועה, ועל הארגונים ההומניטריים הפועלים בה, מקבעות את המשבר ואינן מאפשרות התאוששות. אכן, במסגרת יישום ההסכם להפסקת הלחימה בין ישראל

נתוני עקירה ותנאי מחיה על פי נתוני האו״ם עוד מ-2024, כ-90% מתוך 2.1 מיליון תושבי הרצועה נעקרו במהלך המלחמה לפחות פעם אחת, ורבות מהמשפחות נאלצו לעבור עקירה חוזרת ונשנית, לעיתים 10 פעמים ואף יותר, במנוסה מתקיפות ישראליות. עקירת התושבים הייתה לעיתים קרובות פתאומית, לעיתים תחת אש, ללא אמצעי תחבורה ראויים ובלי שיגיעו אל מקום מפלט בטוח. בדרך כלל לא ניתן פרק זמן מספיק לארוז חפצים נחוצים (שהלכו והתמעטו מעקירה לעקירה). כיום, רובם המכריע של תושבי עזה עדיין עקורים, כיוון שביתם נהרס ו/או

על פי נתוני משרד הבריאות בעזה, מאז אוקטובר 2023 ועד לסוף דצמבר 2025 נהרגו בעזה לפחות 10,983 נשים כתוצאה מתקיפות ישראליות. אלפי נשים ונערות סובלות מפציעות משנות חיים (משמע – פציעות שאינן מאפשרות החלמה מלאה וחזרה לשגרת החיים שקדמה לפציעה). עשרות אלפי נשים נוספות התאלמנו, איבדו ילדים, הורים או קרובים. כ-90% מכלל תושבות ותושבי הרצועה נמלטו מבתיהם, ונאלצו לעבור עקירה חוזרת ונשנית. לצד האובדן והטראומה הקולקטיביים, למלחמה ולעקירה יש השלכות מרחיקות לכת וייחודיות על הנשים בעזה. נשים ב

לאחר שהביאה להרס מסיבי של מערכת הבריאות בעזה בעת המלחמה, מפרה המדיניות הישראלית הנוכחית את זכויות תושבי עזה לחיים ולבריאות על ידי הטלת מגבלות על הכנסת התרופות והציוד הרפואי הנדרשים לתוך הרצועה, אילוץ התושבים לחיות בתנאים הגורמים לעלייה בתחלואה, והגבלת האפשרויות של חולים ופצועים קשים לצאת לטיפול מחוץ לרצועה. מערכת הבריאות בעזה מתקשה להשתקם מההרס השיטתי שנגרם לה, אך נדרשת להתמודד עם עומס מטופלים גדול ועם מחסור ברופאים, בתרופות, בציוד רפואי ובדלק. במקביל חלה עליה בתחלואה, הנובעת