הקדמה

מיד עם פרוץ המלחמה, ומכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, נעצרו אלפי עזתים, והוחזקו בישראל במתקנים צבאיים ובמתקני שב"ס תוך שהם סובלים מתנאי כליאה קשים, התעללויות חמורות והזנחה, לרבות הזנחה רפואית, שכמותם טרם נראו בארץ. זאת למרות ששיעור ניכר מהעצורים לא היו מעורבים במתקפה על ישראל, ושוחררו לבסוף כבלתי מסוכנים.

במקביל הוצא כמעט מיד צו חירום כליאתי למתקני שב"ס, המאפשר (גם היום, בחלוף שנתיים) להגביר את הצפיפות, שהיתה גדולה עוד קודם לכן, ולהלין אסירים ועצורים על הרצפה. בהתאם למדיניות השר לביטחון לאומי, אף תנאי הכליאה האחרים – ובהם אספקת מזון ושירותים רפואיים – נפגעו משמעותית, עד כדי הרעבה ופגיעה בבריאותם ובחייהם של כלואים רבים, וכן רבו מקרי אלימות והתעללות.

לפני נתוני ארגון רופאים לזכויות אדם, לפחות 94 פלסטינים מתו תחת משמורת ישראלית מאז פרוץ המלחמה בשל פגיעות קשות, היעדר טיפול רפואי ותנאי מחיה קשים. זהו מספר שיא חסר תקדים, המעיד על חומרת המצב. עם זאת, ככל הידוע, טרם הוגש ולו כתב אישום אחד נגד חייל או סוהר בגין מות כלוא. עצורים רבים אחרים שוחררו ממשמורת כשהם סובלים מפגיעות פיזיות בלתי הפיכות, לרבות קטיעת איברים.

פרסומים, עתירות וביקורת בינלאומית לא הביאו לשינוי ממשי במצב, למעט הקלה נקודתית בתנאי הכליאה במתקן הצבאי שדה תימן, שבו נחשפו על ידי חיילים, רופאים ועצורים הפגיעות החמורות ביותר.