מגבלות על חופש התנועה

חופש התנועה הוא זכות בסיסית ומרכיב חיוני לחירותו של האדם במובנה הפשוט ביותר. מגבלות על חופש התנועה פוגעות ישירות בזכויות אדם אחרות בשל היעדר גישה, למשל לשירותי רפואה או חינוך, למקומות עבודה, לאדמות חקלאיות וכיו"ב. זכותם של הפלסטינים בגדה המערבית לנוע בחופשיות בתוך הגדה ולצאת ממנה מוגבלת ברמות שונות עוד מראשית ימי הכיבוש. מאז מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה הוחרפו המגבלות על חופש התנועה באופנים שונים, תוך פגיעה ישירה וקשה במרבית האוכלוסייה. מגבלות אלה אף החמירו בשנה השנייה למלחמה על רקע המבצע הצבאי בצפון הגדה.

חסימות תנועה בתוך הגדה ובמזרח ירושלים

מיד עם פרוץ המלחמה השית הצבא הגבלות תנועה קיצוניות על פלסטינים בכל רחבי גדה המערבית, לרבות על קהילות בבקעת הירדן וב"מרחב התפר". מדיניות זו, שעודנה מיושמת ואף הוחמרה במהלך התקופה, מגבילה באופן כמעט מוחלט נסיעת פלסטינים בכבישים הראשיים או מחייבת מעבר במחסומים רבים ועמידה בפקקים ארוכים. קהילות וכפרים פלסטינים רבים כותרו בפועל באמצעות שערים ומיני חסימות קבועים או ארעיים, וצירי תנועה ליציאה ולכניסה מהכפרים ומהעיירות נחסמו.

בבדיקת האו"ם במאי 2025 נמצאו ברחבי הגדה 849 חסימות, המונעות לחלוטין או מגבילות ומפקחות על תנועת 3.3 מיליון הפלסטינים בגדה המערבית, במזרח ירושלים ובאזור H2 בחברון, באופן קבוע או לסירוגין. החסימות כוללות אמצעים שונים כגון מחסומים המאוישים 24/7, מחסומים המאוישים חלקית, שערי דרך, קוביות בטון, ואף אמצעים פירוזיים כערימות עפר וסלעים. בעוד שמאות מהחסימות קבועות ולא מאפשרות מעבר, נמצא כי גם 172 משערי הדרך האמורים לאפשר תנועה בכבישים נעולים לרוב, ואינם מאפשרים מעבר לעיתים קרובות.

נכון למאי 2025, כ-150 מהחסימות הוצבו מאז פרוץ המלחמה, ו-36 מתוכן הותקנו בין דצמבר 2024 לפברואר 2025 בנקודות שונות בגדה המערבית, במטרה לבודד את הכבישים המשותפים לישראלים ולפלסטינים. בנוסף, פעילי לוחמים לשלום מדווחים על הקמת שערי גישה נוספים במהלך יולי 2025, באזור בית לחם, ועל בהלה בקרב התושבים הפלסטינים, שחוששים מיצירת עוצרים ומפגיעות עתידיות בביטחונם. גם כאן השערים נסגרים לעיתים ללא התרעה מוקדמת.

חסימות אלו יצרו משפכי תנועה שבהם אלפי כלי רכב מתנקזים למעבר דרך כבישים ומחסומים צדדיים ויוצרים פקקי ענק, שההמתנה בהם אורכת שעות ארוכות, לרבות עיכוב שירותי חירום רפואיים ושירותי כיבוי אש.

מדיניות הסגירה והגבלת התנועה מהווה פגיעה קיצונית בחופש התנועה, והיא בעלת השלכות קיצוניות על חיי היומיום – על יכולתם של התושבים הפלסטינים לעבוד, ללמוד, לקבל טיפול רפואי, לנהל חיי חברה ומשפחה, ועוד. החסימות מגבילות מאד את יכולת הגישה לאדמות חקלאיות ובכך פוגעות פגיעה כלכלית אנושה במשפחות ובקהילות הנסמכות על חקלאות למחייתן, ולעיתים אפילו מונעות גישה לצורכי חיים אלמנטריים כמים לשתייה ולצריכה אישית.

האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם, יש דין, במקום והמוקד להגנת הפרט עתרו לבג"ץ בפברואר 2025 בדרישה שהצבא וראש המינהל האזרחי יפרסמו באופן שוטף את הצווים המורים על מגבלות תנועה על הפלסטינים בשטחים, על מנת שאלה יוכלו לדעת אילו מגבלות חלות עליהם, היכן ומתי. הצבא התנגד לכך בטיעונים ביטחוניים, והעתירה עדיין תלויה ועומדת.

הגבלות גישה לאדמות חקלאיות וסגירת מרחב התפר בגדה המערבית

חקלאים רבים ברחבי הגדה אינם רשאים להגיע ולעבד את אדמותיהם, בקביעות או לסירוגין. חקלאים המחויבים לתאם את הגעתם לאדמות ולמטעים עם מנהלת התאום והקישור נענים לעיתים תכופות בשלילה או שמוקצב להם משך זמן זעום, באופן הפוגע ישירות בפרנסתם, בזכות הקניין שלהם ואף במסורות רבות שנים כמו מסיק הזיתים, שלו חשיבות רבה בקרב הקהילות.

מאז פרוץ המלחמה ישראל מונעת מכ-20,000 חקלאים פלסטינים שבבעלותם אדמות הכלואות ב"מרחב התפר", קרי מובלעות הגדה המערבית שנוצרו כתוצאה מהקמת חומת ההפרדה, מלגשת אל חלקותיהם שם ולעבדן. מדובר בתושבים אשר ערב המלחמה החזיקו כדין בהיתרי כניסה ל"מרחב התפר" לצורך כך. ביוני 2024 הציגה ישראל מתווה מינימליסטי לפתיחת שערים ספורים מתוך עשרות השערים החקלאיים הקבועים בגדר ההפרדה לצורך התרת מעברם של חקלאים שגידוליהם במרחב התפר מצריכים טיפול יומיומי. נכון לינואר 2025 עמדו בתוקף 919 היתרים כאלו בלבד – פחות מ-5% מכלל החקלאים הזקוקים לגישה לאדמותיהם. רוב רובם של החקלאים מגדלים כרמי זיתים, ואדמותיהם מהוות כ-95% מהאדמות החקלאיות שבמרחב התפר. ישראל מנעה מחקלאים אלה גישה לצורך תחזוקת גידולי הזיתים ומסיקתם במשך שנתיים ברציפות, ובינואר 2025 הודיעה כי איסור הגישה על חקלאים אלו יהפוך לקבוע למעט בעת המסיק. במאי 2024 עתרו חקלאים נפגעים והמוקד להגנת הפרט בעניין זה לבג"ץ. העתירה תלויה ועומדת.

יצוין כי גם כניסתם של למעלה מ-5,000 פלסטינים שהם בעלי ועובדי עסקים, ושברשותם היתרי כניסה, נמנעה מאז פרוץ המלחמה, אולם בעקבות עתירה דומה היתרים אלה מחודשים בהדרגה, בכפוף להגשת בקשה, מאז מאי 2024.

הרחבת מרחב התפר ומגבלות הגישה

במקום להיענות לקריאת בית הדין הבינלאומי לצדק משנת 2004 לפרק את מקטעי גדר ההפרדה שבנויים בתוך הגדה המערבית ולבטל את משטר ההיתרים, הצבא ממשיך להחיל משטר זה על אוכלוסיות נוספות.

בתחילת ספטמבר 2025 חתם אלוף פיקוד המרכז על צו צבאי שמכריז על כ-20,000 דונם (כ-20 קמ"ר) מאדמות הגדה המערבית בסביבת ההתנחלות גבעת זאב – הלכודות בין גדר ההפרדה והקו הירוק – כשטח סגור, שהכניסה אליו והשהות בו אסורות על פלסטינים שאינם מתגוררים בו. האזור שאליו מתייחס הצו כולל שלושה כפרים פלסטיניים – בית איכסא, נבי סמואל ואל חלאילה, שתושביהם התניידו עד כה פנימה והחוצה מהשטח על בסיס רשימות שנמסרו לחיילים במחסומי הגדר. כעת, בעקבות ההכרזה על סגירת השטח, מוחל על תושבי הכפרים הללו משטר היתרים נוקשה, המאלץ כל אחד ואחד מהם להגיש בקשה פרטנית להיתר שהייה בביתו. למוקד להגנת הפרט הגיעו בחודש האחרון עשרות פניות מתושבי בית איכסא שבקשתם להיתר נענתה בסירוב ביטחוני, ושיכולתם להמשיך ולהתגורר בביתם נמצאת בסכנה.

מניעת כניסת פלסטינים מהגדה לישראל והגבלת כניסת זרים לגדה

מיד לאחר מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר 2023, אסרה ישראל באופן גורף על כניסתם של 115,000 עובדים פלסטינים מהגדה המערבית, שהחזיקו בהיתרי עבודה בישראל כדין. היתרים אלה לא בוטלו, אך בפועל, למעט 8,000 עובדים שהוגדרו כחיוניים, אסורה כניסת העובדים עד היום. ההשלכות הכלכליות על העובדים ומשפחותיהם, ועל כלכלת הגדה בכלל, מרחיקות לכת, ורבות מן המשפחות אינן מסוגלות לספק לעצמן צרכים בסיסיים כגון מזון ושכר לימוד. בעקבות המצוקה, עובדים רבים מימשו את זכותם למשוך את כלל כספי הפנסיה אשר נצברו בקופתם בישראל. עובדים שהחליטו לעשות זאת נאלצו במקביל לוותר על היתרי העבודה שלהם בישראל.

לפי נתוני ארגון גישה, גם היתרים לעבודתם של 48,000 פלסטינים בהתנחלויות שבגדה המערבית הוקפאו עם פרוץ המלחמה, אולם במהלך שנת 2024 חודשו ההיתרים עבור 32,000 מהם. משמע, אין מניעה גורפת להעסקת פלסטינים. מערכת הביטחון רואה במצוקה הכלכלית הקשה בגדה סיכון ביטחוני גובר למדינת ישראל, ותומכת בחידוש הדרגתי של כניסת עובדים פלסטינים לעבודה בישראל. ובכל זאת, ולמרות עלייה במספר העובדים הנכנסים בלית ברירה ללא היתר, והצורך הישראלי בעובדים אלה, אין כרגע שינוי במדיניות הממשלה בעניין.

כפי שנמסר מארגון לוחמים לשלום, איסור הכניסה הגורף אף מונע את כניסתם של פלסטינים עובדי ארגוני החברה האזרחית, בארגונים פלסטינים או בארגונים משותפים, ופוגע ביכולתם של הארגונים לקיים פעילויות ומפגשים בין פעילים ובני נוער ישראלים לפלסטינים, דבר המעצים את ההפרדה, הפחד והשנאה.

גם כניסת זרים, קרי מי שאינם ישראלים או פלסטינים תושבי הגדה, לשטחי הגדה המערבית מוגבלת באופן מחמיר. עוד קודם למלחמה החלה ישראל ליישם לתקופת ניסיון נוהל המגביל באופן קיצוני כניסה של זרים אל הגדה המערבית ואת שהייתם בה, לרבות בני זוג זרים ובני משפחה אחרים. באוקטובר 2024 הודיעה המדינה כי הנוהל יהפוך לקבוע. למרות עתירה שהגיש בעניין המוקד להגנת הפרט בשם מספר משפחות פלסטיניות, בספטמבר 2025 הותיר בג"ץ את הנוהל על כנו. המדינה הצהירה בדיון כי מתקיימת עבודת מטה לשינוי הנוהל.