פעילות צבאית בגדה המערבית

הרוגים ופצועים פלסטינים בגדה המערבית, לרבות מזרח ירושלים

לפי נתוני האו"ם, מאז פרוץ המלחמה בשבעה באוקטובר 2023, ועד ל-16 באוקטובר 2025, נהרגו בגדה המערבית, ובכללה מזרח ירושלים, 1001 פלסטינים, מתוכם 210 ילדים, 20 נשים ו-7 אנשים עם מוגבלויות. למרות שמספר הנפגעים היה גבוה במיוחד בחודשים הראשונים שלאחר השבעה באוקטובר, גם לאורך 2024 ו-2025 נשארו נתוני ההרוגים הפלסטינים גבוהים פי כמה וכמה מאשר בשנים קודמות. מתוך ההרוגים, 33 נהרגו במהלך מתקפות מתנחלים – 19 בידי מתנחלים ו-14 על ידי הצבא או מתנחלים.

אזרחים רבים, בהם נשים, קשישים וילדים, נפגעו במבצע הצבאי הנרחב בצפון הגדה בראשית 2025 ובפעולות הצבאיות נוספות שבאו בעקבותיו. העלייה במספר הנפגעים מאש חיילים קשורה ישירות להקלה בהנחיות הפתיחה באש ולאימוץ פרקטיקות לחימה הנהוגות בעזה ומגבירות את הסיכון לפגיעה באזרחים בלתי מעורבים. גורם נוסף הוא העלייה החדה והמתמשכת בהיקפן ובחומרתן של תקיפות מתנחלים כלפי יחידים, יישובים וקהילות, לצד היעדר הגנה בפועל על תושבים פלסטינים או הרתעה כלפי הפוגעים בהם – חיילים או מתנחלים.

מניתוח אירועים ומגמות אלה, שיסוקרו בפרק זה, עולה תחושה קשה של זילות מוחלטת בחיי הפלסטינים בגדה, כמו גם בעזה – אדישות שהעמיקה ואשר אינה מוסתרת עוד, מאז שבעה באוקטובר.

גירוש והרס בחסות פעילות צבאית מאורגנת

בחודשים ינואר ופברואר 2025 פעלה ישראל במסגרת המבצע הצבאי "חומת ברזל" בצפון הגדה, בדגש על מחנות הפליטים ג'נין, טול כרם ונור א-שמס, וכן ביישובים נוספים באזור, ובהמשך, בקיץ 2025, אף בעיר שכם. המבצע, שהוכרז במטרה לחסל התארגנויות ותשתיות טרור באזור, ובג'נין בפרט, הביא בנוסף לכך למותם ולפציעתם של נשים, קשישים וילדים, לפינוי כפוי של עשרות אלפי תושבים מבתיהם, להרס מכוון ושיטתי של שכונות ושל מאות בתי מגורים, וכן להרס מסיבי של תשתיות אזרחיות וכבישים.

לפי נתוני האו"ם, 31,919 תושבי מחנות הפליטים ג'נין, טול כרם ונור א-שמס נעקרו מבתיהם בעטיו של המבצע הצבאי. האוכלוסייה העקורה מצויה במצוקה הומניטרית קשה, בהיעדר קורת גג, גישה לרכוש ולציוד חיוני וגישה סדירה למערכות החינוך והבריאות. בהיעדר יכולת לקיים שגרת חיים ולהתפרנס, הפכו רבים מהעקורים לנתמכי סעד.

חלק מהתושבים נאלצו להתפנות בהוראה ישירה של חיילים שפשטו על בתיהם, או בעקבות הודעות הצבא שקבעו במפורש כי עליהם לעזוב וכי נשקף להם סיכון מיידי אם לא יעשו כן. אחרים נאלצו לעזוב את בתיהם בשל הפסקת כלל השירותים במחנה וההרס הנרחב של תשתיות, מבנים ודרכים. בספטמבר 2025 הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה בדרישה לאפשר חזרת תושבי מחנות הפליטים שנעקרו לבתיהם.

לאחר לחימה אינטנסיבית בתחום המחנות, פנה הצבא לפעילות "עיצוב מחדש" של המרחב, בין היתר באמצעות הריסת בתים – שלא מסיבות ביטחוניות ספציפיות, אלא על מנת להקל על הלחימה בתחום המחנות בעתיד, ולמשל לאפשר מעבר קל ובטוח לטנקים ולרכבים צבאיים. קבלת ההחלטות בעניין הריסת הבתים התנהלה ללא כיבוד זכויותיהם הפרוצדורליות של התושבים, ותוך התעלמות מזכויות הקניין שלהם. מאות מבתיהם של תושבי מחנות הפליטים נהרסו בהתראה של 24 שעות בלבד. הליכים משפטיים שננקטו בעניין זה אישרו ככלל את הליכי ההריסה, בטענה שמדובר בצידוק ביטחוני שאין מקום להתערב בו.

כך למשל, תחקיר ארגון במקום, שכלל בחינה מדוקדקת של תצלומי אוויר, ניתוח מפות ותיעוד מהשטח של מחנה הפליטים טולכרם לפני ואחרי ההריסות בחלקו הצפוני במחצית הראשונה של 2025, מעלה מספר

מסקנות:

1. ההריסות בפועל נרחבות יותר מהמתוכנן, וכללו מבנים רבים יותר מאלו שסומנו להריסה מראש. הנזק דרמטי ובעל השלכות קשות, ואינו מידתי אפילו ביחס למטרתו המוצהרת (קרי סלילת צירים למעבר רכב צבאי כבד במרכזי השכונות).

2. ההריסות כוללות פגיעה נרחבת בתשתיות, המציבה בספק רב את אפשרות השיקום. ספק אם תהיה בעתיד הנראה לעין אפשרות להשתמש באזור, שהיה מאוכלס עד לאחרונה באלפי תושבים, כמקום יישוב.

3. במסמכים שנמסרו לתושבים כחלק מההודעות על הריסות הבתים המתוכננות, סומן תחום ההריסה באופן רשלני, בלתי מקצועי וחסר, המקשה על הבנת תחום ההריסה הצפוי, ואשר גרם להטעיית התושבים. בפועל, כאמור, היה ההרס נרחב בהרבה משהוצהר מראש.

לקריאה נוספת ראו:

באתר ארגון במקום – תכנון וזכויות אדם: ארכיטקטורה של הרס ושליטה, יולי 2025.

ובאתר האגודה לזכויות האזרח: לאפשר את חזרתם של תושבי צפון הגדה המערבית לבתיהם.

יבוא פרקטיקות לחימה מעזה לגדה

ההרס הרב במחנות הפליטים בצפון הגדה דומה להרס השיטתי בעזה, ומעיד על אימוץ דוקטרינת א-דחייה גם כאן. בנוסף ניתן לראות ברחבי הגדה, ובמיוחד במבצעים הצבאיים במחנות הפליטים בצפון, שימוש בפרקטיקות צבאיות נוספות שהפכו מקובלות על הצבא במהלך הלחימה בעזה. פרקטיקות אלה כוללות תקיפות אוויריות – שאמנם חזרו לגדה לראשונה מאז האינתיפאדה השנייה בחודשים שלפני השבעה באוקטובר אך כעת הפכו כמעט לשגרה; ריבוי מקרי פגיעה מסיבית בחפים מפשע והגדרתם כ"נזק אגבי"; שימוש ברכבים משוריינים, לרבות טנקים, באזורים צפופי בנייה; הרס מכוון של תשתיות אזרחיות בטענה של צורך בתנועה חופשית לכוחות ובביסוס הרתעה; עקירה וגירוש עשרות אלפי תושבי המחנות מבתיהם; ואף חזרה לשימוש בפלסטינים כמגינים אנושיים – פרקטיקה בלתי חוקית האסורה רשמית בצבא, אך כיום מקובלת ונפוצה בעזה.

ההקלה בהוראות הפתיחה באש בגדה תורמת משמעותית לעלייה במספר הנפגעים, לרבות נשים וילדים. כך למשל ירי לעבר פלסטינים ה"מתעסקים עם הקרקע" – פעולה רנדומלית וחסרת משמעות שעלולה להפוך לגזר דין מוות.

מלכתחילה, הוראות הצבא לפתיחה באש רחבות ומספקות הלכה למעשה הגנה משפטית גורפת ליורים; נדיר ביותר שמקרי הרג של פלסטינים נחקרים. זאת, בניגוד גמור לנוהלי הצבא, המחייבים לבצע חקירה בכל מקרה הרג שנסיבותיו אינן בעלות אופי מלחמתי.

ביזה על ידי אנשי כוחות הביטחון

פשע הביזה בגדה מתרחש כאשר חיילים או שוטרים ישראלים נוטלים רכוש יקר ערך או כסף מזומן ללא אישור בעליו ומעבירים אותו לרשותם הפרטית, תוך ניצול הכוח והסמכות שבידיהם. ביזה היא פשע מלחמה, ומנוגדת להוראות הצבא ולמחויבויות של מדינת ישראל במסגרת הדין הבין-לאומי. פקודת המטכ"ל שמסדירה תפיסת רכוש בשטח כבוש אוסרת על חיילים ועל כוחות משטרה הפועלים תחת פיקוד הצבא לבזוז רכוש פרטי. הצבא רואה בחומרה מעשי גניבה בשל הפגיעה ב"טוהר המידות". למרות זאת, ביזת רכוש פלסטיני על ידי חיילים בגדה המערבית קיימת ומתועדת זה שנים רבות, ובתקופה האחרונה חלו הסלמה ונרמול של התופעה.

מאז השבעה באוקטובר 2023 התרבו דיווחים פלסטיניים על מקרים שבהם חיילים או שוטרים ישראלים גנבו מהם כסף מזומן ורכוש יקר ערך בעת פלישות צבאיות לבתים או בעת חיפוש במחסומים. אולם, כפי שעולה מבדיקת ארגון יש דין, גם במקרים הבודדים שבהם מעזים הפלסטינים לדווח על ביזה וגניבה, התלונה אינה נחקרת ביעילות, או שאינה נחקרת בכלל.

לקריאת נוספת ראו תחקיר ארגון יש דין: שוד במדים – ביזת כסף ורכוש של פלסטינים בידי חיילים ושוטרים ישראלים בגדה המערבית, אוגוסט 2025.

אחריותיות ושקיפות

מערכת אכיפת החוק הצבאית נמנעת באופן שיטתי מחקירה ומהעמדה לדין של חיילים הפוגעים בפלסטינים וברכושם. מנתוני ארגון יש דין עולה כי ברוב המקרים (70%) המדווחים לפרקליטות הצבאית כלל לא נפתחת חקירה פלילית, ומתוך סך החקירות שכן נפתחו חיילים הועמדו לדין ב-5% מהמקרים בלבד. משמע – חיילים הועמדו לדין רק ב-1.5% מסך התלונות שהוגשו, שמלכתחילה מספרן נמוך משמעותית ממספר האירועים שהתרחשו בפועל בשל העובדה שפלסטינים רבים חוששים להגיש תלונה נגד חייל שפגע בהם. גם במקרים הנדירים שבהם חיילים מורשעים בעבירות נגד פלסטינים, בתי המשפט הצבאיים פוסקים עונשים מקלים ביותר.

חקירת מקרי הרג של פלסטינים בידי הצבא: בניגוד למדיניות החקירות הרשמית, הצבא לא חוקר את כל המקרים שבהם נהרגים אזרחים פלסטינים על ידי חיילים. מתוך 219 תלונות על מקרי הרג של פלסטינים בידי חיילים בגדה המערבית שהובאו לידיעת הצבא בשנים 2022-2018 נפתחו 107 חקירות, ומכלל החקירות הללו חקירה אחת בלבד (0.9%) הובילה להעמדה לדין. הסיכוי שחייל יעמוד לדין בעקבות תלונה שעניינה הריגת פלסטיני בגדה המערבית הוא אפסי כמעט, ועומד על 0.4%. החסינות הכמעט מוחלטת הזו מבטלת כל הרתעה מפני ביצוע לא הכרחי ולא מוצדק של ירי על מנת להרוג, ותורמת לנירמול מקרי הרג של פלסטינים בידי חיילים ישראלים.

הפרקליטות הצבאית אינה מפרסמת באופן פומבי כמה דיווחים ותלונות הגיעו לידיה בעקבות חשד לאירועים שבהם חיילים פגעו בפלסטינים, את מספר החקירות שביצעה או את מספר כתבי האישום שהגישה בעקבות אירועים כאלה. הטיפול של דובר הצבא בבקשות לקבל את הנתונים לפי חוק חופש המידע נוטה להתארך הרבה מעבר לזמן הנקוב בחוק, ולעיתים אף נדרשת הגשה של עתירה מינהלית נגד הצבא כדי לקבל את המידע המבוקש. חוסר השקיפות תורם לאווירה המאפשרת חוסר אחריותיות.