מבוא

דוח הפלטפורמה השלישי, לסיקור שנת הכיבוש ה-58, מתפרסם שנתיים אחרי טבח שבעה באוקטובר, ומסכם את שתי שנות מלחמת החורבן של ישראל בעזה שבאו בעקבותיו, וכן את ההפרות הקשות של זכויות אדם והחוק הבינלאומי בכלל השטחים הפלסטיניים בשנתיים האחרונות.

הדוח מוגש על ידי שלושה-עשר ארגוני זכויות אדם הפועלים בישראל. הארגונים פועלים, מתעדים וחוקרים בשטחים הכבושים מזה שנים רבות מתוך אמונה כי זכויות אדם הן זכויות אוניברסליות של אנשים ונשים באשר הם, וכי מדיניות הכיבוש, בלתי חוקית ובלתי מוסרית לכשעצמה, הובילה בתורה להפרות זכויות אדם נרחבות, להפרה של כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי ולהעמקת האפרטהייד, וכי הלחימה בעזה נוהלה תוך הפרת דיני המלחמה עד כדי ביצוע פשעי מלחמה ואף פשעים נגד האנושות.

טראומת אירועי הטבח של שבעה באוקטובר וההתרחשויות הדרמטיות שבאו בעקבותיו שינו את מציאות החיים בישראל ללא הכר, וערערו את תחושת הביטחון של החברה כולה.

המציאות הקשה אפשרה החרפה משמעותית של שורה של פרקטיקות פסולות שישראל נקטה בהן עוד טרם המלחמה, ועתה הפכו לשגרתיות ובהיקפים חסרי תקדים. בין אלה: הרג רחב-היקף של אזרחים ואזרחיות – לרבות ילדים וקשישים; הרס מסיבי של בתים, שכונות ותשתיות, שהותיר מאות אלפי עזתים עקורים, חסרי קורת גג ונטולי גישה לשירותים בסיסיים כגון מים ומחסה; שימוש נרחב בפלסטינים כמגינים אנושיים תוך ניצול, סיכון ושלילת חירות; והחמרה קיצונית בתנאי הכלואים המוגדרים "ביטחוניים", לרבות הפעלה דרקונית של חוק כליאת הלוחמים הבלתי-חוקיים, שתיקונו האחרון צמצם עוד יותר את יכולת הפיקוח וההגבלה על יישומו. בגדה המערבית ניכרה עלייה חדה באלימות המתנחלים והאצת גירושן של קהילות פלסטיניות תוך היעדר אכיפה מצד הרשויות, לצד שימוש גובר בכלים בירוקרטיים ליצירת מציאות של סיפוח והקשחת מגבלות התנועה ונישול תושבים מבתיהם בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. במקביל, התעצמו מאמצי הממשלה לצמצום מרחב המחאה האזרחית – פגיעה בחופש הביטוי, בזכות להפגין, וביכולתם של ארגוני חברה אזרחית להתקיים, לפעול ולהשמיע ביקורת, וכל זאת ביתר שאת בחברה הערבית בישראל.

לצד כל אלה נחשפנו לפרקטיקות חדשות, וחמורות, שבשנים קודמות היו עשויות להיתפס כדמיוניות. בראשן: יצירת רעב המוני בעזה ומשבר הומניטרי מן הקשים בעולם, באמצעות השמדת תשתיות ייצור המזון המקומי ומניעת כניסת מזון, סיוע רפואי וסיוע הומניטרי בסיסי אחר – ובהמשך גם פגיעה באלפי מבקשי סיוע במרכזי חלוקת מזון באזורים שבשליטה ישראלית; תקיפת בתי חולים והריגתם ומעצרם של אנשי צוותי רפואה, חילוץ וסיוע; ואלימות והתעללות רחבות-היקף וחסרות רסן כלפי כלואים באופן שיטתי, עד כדי גרימת נזקים בלתי הפיכים, מניעת טיפול רפואי או מתן טיפול שאינו עומד בכללי האתיקה הרפואית, ואף עשרות רבות של מקרי מוות במשמורת.

בעוד הסכם הפסקת האש צמצם את עוצמת הפגיעה בפלסטינים בעזה, בחינה של מציאות הכיבוש בשנים האחרונות מעוררת דאגה עמוקה: המשך הכיבוש, ההרג והאלימות הקשה נגד פלסטינים מערערים ביתר שאת ערכי יסוד שכבר התערערו בעבר: קדושת החיים, זכויות האדם לכל אדם, חובת הציות לחוק ולדיני המלחמה, והנשיאה באחריות על הפרתם – כל אלה ספגו פגיעה קשה. פגיעה זו לא תירפא ללא חקירה, הכרה ולקיחת אחריות. על מנת לסיים את המלחמה ולקדם החלמה, שיקום ורגיעה באזור, על הצדדים לכבד את ההסכם ואת חובותיהם על פי הדין הבינלאומי ולהימנע מפגיעה נוספת באזרחים. מצידה של ישראל, עליה לאפשר באופן מיידי הכנסת מזון וסיוע בכמויות ובקצב הנדרש, לאפשר פינוי אלפי חולים ופצועים הזקוקים לכך לטיפול רפואי מחוץ לרצועה, לרבות בגדה המערבית, לפתוח את המעברים ולאפשר תנועת אזרחים, סחורות ועובדי סיוע, לאפשר שיקום תשתיות ובנייה מחודשת ברצועה ולסגת, תוך התיאום הבינלאומי הנדרש, מן האזורים שבהם היא שולטת כעת. כמו כן חלה על ישראל החובה לחקור באומץ וביושר את שנעשה בשתי שנות הלחימה, להכיר בפשעי מלחמה ובהפרות דין, ולהפיק את הלקחים הדרושים.

השיח הציבורי על עוולות הכיבוש ועל הפשעים החמורים הכרוכים בו, הוא במקרה הטוב חסר, ובמקרים רבים אלים ומתלהם. פשעים כמעט שאינם נחקרים על ידי מערכות אכיפת החוק הצבאית או האזרחית. בהיעדר תגובה מערכתית נחרצת, אין מניעה כי פרקטיקות ומעשים שכאלה יחריפו, ולראיה – המשך הרס תשתיות ומבנים בעזה גם במהלך הפסקת האש, והאלימות המשתוללת בגדה המערבית באין מפריע.

המידע המובא בדוח זה, שנאסף, אומת והוצלב מתוך מאמצים רבים ועבודה מאומצת, אינו קל לקריאה או לעיכול. ובכל זאת, אנו מקווים שתתעמקו בו — ותצטרפו אלינו בקריאה לפעולה ולתיקון העוולות שהוא חושף.

בדוח זה מוזכרות מגמות עיקריות בתחומי ההתמחות של הארגונים השותפים. מפאת קוצר היריעה איננו מתיימרים לפרט את כל הפרות הזכויות המבוצעות בשם מדינת ישראל כלפי תושבים פלסטינים בעזה, בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. כמו כן, הדוח אינו מכיל ניתוח משפטי אלא מסתפק באיזכור הדין הישראלי והבינלאומי, ומפנה לפרסומי הארגונים לקריאת עומק בנושאים השונים.

מעצם הגדרתו, עוסק הדוח רק בהפרות זכויות אדם הקשורות לכיבוש ולמאבק האזרחי נגדו בישראל. הפרות זכויות אחרות בישראל או מחוצה לה, על ידי מדינת ישראל או כל גורם אחר, ראויות כמובן להתייחסות בדוחות אחרים.