מדיניות סיפוח ושינוי אופן השליטה

הפגיעות החמורות בזכויות הפלסטינים בגדה המערבית, שיתוארו בפרק זה, נובעות או מתכתבות באופן ישיר עם מדיניות ממשלת ישראל להרחיב ולהעמיק את שליטתה בגדה.

מאז הקמת הממשלה ה-37, וביתר שאת בחסות המלחמה, מתרחש בגדה המערבית שינוי מבני מרחיק לכת. באמצעות שורה של צעדים בירוקרטיים והעברת סמכויות נרחבות מידי הצבא (האמון על ניהול חיי התושבים באמצעות המינהל האזרחי) לידי גורמים אזרחיים הנשלטים באופן ישיר על ידי הממשלה, שינתה ומשנה ישראל את אופי השלטון ממסגרת משפטית של כיבוש צבאי, שאמורה לפעול תחת מגבלות דיני הכיבוש הבינלאומיים, למשטר סיפוח דה-פקטו הכרוך באינטרסים הפוליטיים של ממשלת ישראל. במקביל לכך מוקצנים סממני משטר האפרטהייד המעניק חסינויות וזכויות יתר למתנחלים ורומס את זכויותיהם של התושבים המוגנים בשטח הכבוש. בעת כתיבת דוח זה קשה לחזות אם הצהרות הממשלה בדבר החלת הריבונות הישראלית באופן פורמלי ירדו לעת עתה מסדר היום. עם זאת, חשוב להדגיש שמבחינת ההסדרים המבניים והמשפטיים ומבחינת התהליכים בשטח, שטחי C בגדה המערבית כבר סופחו הלכה למעשה, גם ללא החלטה רשמית להחלת ריבונות.

בצלאל סמוטריץ', בתפקידו כשר במשרד הביטחון, ריכז תחתיו סמכויות נרחבות הנוגעות לניהול החיים האזרחיים בגדה המערבית. באמצעות הסמכויות שנטל לעצמו, סמוטריץ' הוא למעשה השר הממונה על סיפוח הגדה המערבית, והוא מוביל שינויים מבניים, משפטיים ובירוקרטיים שמטרתם היא הרחבת השליטה הישראלית והחלת ריבונות ישראלית בגדה. תחתיו פועלת "מינהלת ההתיישבות" שהקים, גוף ממשלתי חדש בתוך משרד הביטחון החולש על מרבית תחומי החיים האזרחיים בגדה המערבית ובכך מרוקן מתוכן את אחריותו של המינהל האזרחי. כמו כן מונה אזרח לתפקיד סגן ראש המינהל האזרחי. סגן זה אינו כפוף לקצין הבכיר המשמש כראש המינהל האזרחי אלא ישירות לשר סמוטריץ'. החלשת המינהל האזרחי והעברת סמכויותיו לגורמים אזרחיים מהווה שלב ביניים בדרך לפירוקו כליל. בספטמבר 2024 עתרו ארגון יש דין והאגודה לזכויות האזרח נגד המינוי והאצלת הסמכויות שנלוות אליו. בעקבות העתירה הודיעה המדינה ביולי 2025 על צמצום מסוים בסמכויות הנרחבות שניתנו לשר עצמו, אלא שאין בכך די על מנת לעצור את התהליך המסוכן לעבר החלת שלטון אזרחי זר בגדה. העתירה על כן תלויה ועומדת.

במקביל פעלה הממשלה להחלשת הייעוץ המשפטי הצבאי (יועמ"ש איו"ש), באמצעות העברת סמכויותיו לידי הייעוץ המשפטי במשרד הביטחון, שאינו חלק מהצבא. גם צעד זה נועד לשנות את המסגרת החוקית שבאמצעותה ישראל שולטת בגדה, ולהעבירה משליטה צבאית זמנית לשליטה אזרחית קבועה.

ביולי 2025 הצביעה מליאת הכנסת ברוב גדול בעד הצהרה הקוראת להחיל ריבונות בגדה המערבית. להצהרה אין השלכות מעשיות, אולם היא מהווה הצהרת כוונות משמעותית של כנסת ישראל ומשקפת אחוזי תמיכה גבוהים במהלך בקרב חברי הכנסת (71 ח"כים תמכו ורק 13 התנגדו).

כמו כן פועלת הממשלה באופנים שונים, שיפורטו להלן, להרחבה ולחיזוק של הנוכחות היהודית בגדה המערבית. הכרזה על הקמת 22 התנחלויות חדשות, ובסך הכל 49 התנחלויות מאז הקמתה, בהן הכשרת מאחזים קיימים והקמת יישובים חדשים; תהליך הסדרת 63 מאחזים בלתי מורשים שהוקמו בניגוד לחוק וחיבורם לתשתיות באופן שיאפשר את מיסודם והרחבתם; קידום חקיקה שנועדה להקל על מתנחלים לרכוש קרקעות בשטח הכבוש; הסרת חסמים והאצה באישור של תכניות בנייה, הרחבה ופיתוח בהתנחלויות; בנייה מואצת בפועל בהתנחלויות, לרבות פיתוח תשתיות כבישים לשירות המתנחלים; הפנייה של תקציבי עתק למפעל ההתנחלויות; והחלטת הקבינט במאי השנה על חידוש הסדר המקרקעין בגדה – כל אלה מהווים הפרה של שלל הוראות של הדין הבינלאומי.

השינויים המבניים הללו, לצד צעדים נוספים שביצעה הממשלה, מורגשים היטב בשטחי הגדה המערבית וגורמים לפגיעות חמורות בזכויותיהם של התושבים הפלסטינים, בשגרת יומם, בעתידם ובביטחונם.

להרחבה על הנושא ראו:

מאגר חוקי סיפוח באתר ארגון יש דין

ההפיכה השקטה: שינוי אופי השליטה הישראלית בגדה המערבית, יולי 2024 – דוח משותף של האגודה לזכויות האזרח, שוברים שתיקה, אופק ויש דין

הקמת מאחזים לא חוקיים והכשרתם

בשנתיים האחרונות הקימו אזרחים ישראלים עשרות מאחזים חדשים באזורים המיושבים בידי פלסטינים, ללא אישור הממשלה אך בפועל בתמיכתה, במטרה לתפוס קרקעות בגדה המערבית ולהרחיב את השליטה היהודית בה. לפי נתוני שלום עכשיו, בשנת 2023 הוקמו 32 מאחזים חדשים, בשנת 2024 הוקמו לפחות 61 מאחזים חדשים, עד לספטמבר 2025 הוקמו 68 מאחזים נוספים, והספירה נמשכת. גם על פי נתוני הצבא, מאז פרוץ המלחמה גדל מספר המאחזים פי ארבעה – מ-30 מאחזים לפני אוקטובר 2023 לכ-120 ביולי 2025.

על פי דו"ח שלום עכשיו וכרם נבות, נכון לסוף שנת 2024 חלשו מאחזי החווה על כ-786,000 דונם – 14% משטח הגדה המערבית. 35% מסך השטחים הם בבעלות פלסטינית פרטית. מרבית המאחזים מוקמים בשטחי C, אולם בשנת 2024 החלו מתנחלים להקים מאחזים גם בשטחי B.

הקמת המאחזים כרוכה לרוב בסלילת דרכים חדשות, חלקן על קרקע פלסטינית פרטית, ובגידור שטחים פתוחים תוך מניעת גישה לתושבי האזור הפלסטינים. למרות אי חוקיותן, פעולות אלה מתרחשות פעמים רבות בליווי הצבא וללא אכיפה ממשית מצד גורמי האכיפה. במקרים רבים המתנחלים במאחז משתלטים על שטחים גדולים באמצעות בניית מבנים לא חוקיים, רעיית צאן באזורים נרחבים, ניכוס מקורות מים ואלימות כלפי קהילות מקומיות.

מרבית התקציבים המועברים למאחזים אינם מוקצים בשקיפות, ועם זאת קיימות ראיות למכביר בדבר התמיכה הכלכלית במאחזים באפיקים שונים מצד משרדי הממשלה, גופי סמך, עמותות מתוקצבות, ההסתדרות הציונית, קרן קיימת לישראל ועוד.

מתוך 22 ההתנחלויות החדשות שעליהן החליט הקבינט במאי 2025, 12 הם מאחזים בלתי מורשים שהוקמו בשנים האחרונות ויוכשרו. באפריל 2024 הורה השר סמוטריץ' להעניק שירותים אזרחיים ולחבר לתשתיות 68 מאחזים לא מורשים – בהם כאלה שנמצאים בהליכי הסדרה והפיכה להתנחלות רשמית ואחרים שאינם בעלי אופק חוקי להסדרה.

הרחבת מפעל ההתנחלויות: אדמות מדינה, תוכניות בנייה ותשתיות

לפי נתוני שלום עכשיו, בשנת 2024 הכריזה הממשלה על 24,258 דונם כעל אדמות מדינה, ובסך הכל מאז הוקמה הממשלה הנוכחית הוכרזו כ-25,959 דונם כאדמות מדינה (שמהווים כמחצית מכל השטחים שהוכרזו כאדמות מדינה מאז הסכם אוסלו). בשלב ראשון משמעות הדבר כי אדמות אלה אינן יכולות לשמש לצרכים פרטיים, כיוון שאדמות מדינה אמורות היו לשמש את כלל האוכלוסייה לצרכים ציבוריים. אך ניסיון העבר מלמד כי בסופו של דבר רובן הכמעט מוחלט מוקצה לטובת מפעל ההתנחלויות.

כמו כן, בשנת 2024 הוצאו היתרים לבניית 1,165 יחידות דיור בהתנחלויות. זאת לעומת 3 היתרים בלבד שניתנו לפלסטינים, מתוך 1,111 בקשות להיתרים שהגישו פלסטינים החיים בשטחיC , על פי נתוני המנהל האזרחי לארגון במקום – תכנון וזכויות אדם.

במלאת עשרים שנה להכנתן ולאחר ארבע שנים של הקפאה, באוגוסט 2025 אישרה מועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי שתי תכניות ראשונות ושנויות במחלוקת לבנייה באזור המכונה E1, הכוללות למעלה מ-3,400 יחידות דיור חדשות, שיבתרו את צפון הגדה המערבית מדרומה וינתקו אותה מירושלים המזרחית. במקביל פרסמה רשות מקרקעי ישראל מכרזים לבניית 3,300 יחידות דיור נוספות מדרום ל-E1, שיחברו בין מעלה אדומים לאזור התעשייה מישור אדומים. בנייה ישראלית ב-E1 מהווה מהלך של עקירה וגירוש של פלסטינים מהמרחב ויצירת רצף התנחלויות ממרכז הגדה ועד לירושלים, דבר שיקשה מאד בעתיד על פתרון שתי מדינות, ואכן זו אחת מהמוטיבציות הפוליטיות לאישור התוכנית. באוקטובר 2025 הוגשו עתירות לביטול התוכנית על ידי קהילות פלסטיניות באזור וכן על ידי הארגונים עיר עמים, במקום – תכנון וזכויות אדם ושלום עכשיו.

כצעד משלים הכרחי לחיזוק מפעל ההתנחלויות, משרד התחבורה משקיע תקציבי עתק בקידום פרויקטים נרחבים לסלילת כבישים ולפיתוח תשתיות תחבורה בגדה המערבית, המשמשים אמצעי נוסף לחיזוק השליטה הישראלית בגדה ולשיפור איכות החיים במטרה למשוך עוד ישראלים להתנחל בגדה. רבות מהדרכים החדשות נסללות כ"כבישים עוקפים" – מונח מכובס לדרכים שמיועדות לשרת את צורכי המתנחלים בלבד. מערכות הכבישים הללו מעמיקות את אי-השוויון בין המתנחלים לפלסטינים תושבי הגדה, ואת הפרגמנטציה של המרחבים הפלסטינים בה. לצד פיתוח תשתיות תחבורה מטעם המדינה, מתנחלים פורצים כבישים ודרכים פירטיים ללא היתר, חלקם על קרקע פרטית בבעלות פלסטינים.

תכנון, בנייה והריסות בתים

בסמוך לפרישתו מתפקיד אלוף פיקוד מרכז, יהודה פוקס הצביע על כך שלמרות העלייה במספר המבנים הלא חוקיים שמוקמים על ידי מתנחלים בגדה המערבית, מונהגת מדיניות מפלה של אכיפה מוגברת ביחס לבנייה פלסטינית ואי-אכיפה ביחס לבנייה של יהודים, והתריע כי אכיפה מפלה זו עלולה ליצור סיכון בטחוני.

סקירת נתוני המינהל האזרחי, כפי שנותחו על ידי ארגון במקום, מצביעה על גידול מסיבי בתכנון בנייה להתנחלויות מול חוסר מוחלט בתכנון בעבור האוכלוסייה הפלסטינית. בין השנים 2024-2021 אושרה תוכנית אחת בלבד להסדרת כפר פלסטיני, ובה כ-170 יחידות דיור, וכן מספר קטן של תוכניות נקודתיות ליחידות דיור ספורות. במקביל אושרו באותה תקופה תוכניות ל-10,945 יחידות דיור בהתנחלויות. כמו כן, בשנים אלה הוגשו כ-5,070 בקשות להיתרי בנייה על ידי פלסטינים – גידול משמעותי ממספר הבקשות שהוגשו בתקופות קודמות – אולם רק 22 מהן אושרו, כלומר פחות מחצי אחוז. באותה התקופה ניתנו היתרי בנייה ל-9,385 יחידות דיור בהתנחלויות.

אותה מדיניות, המעודדת בנייה יהודית ואוסרת על בנייה פלסטינית, מתקיימת גם בתחום הריסת מבנים שנבנו ללא היתרים כדין. בשנת 2024 הוצאו 946 צווים להריסת מבנים פלסטינים בגין בנייה לא חוקית, ובוצעו 862 הריסות, קרי יחס של 91%, לעומת 280 צווי הריסה שהוצאו למבנים בהתנחלויות ובמאחזים בעוד שבוצעו רק 39 הריסות, קרי יחס של 14% בלבד.

מגמות אלה תואמות את מדיניותה המוצהרת של ממשלת ישראל ליישוב הגדה ביהודים תוך דחיקת הפלסטינים למרחב ההולך מצטמצם.

לקריאה רחבה בנושא, ראו ניתוח ארגון במקום – תכנון וזכויות אדם: תכנון, בנייה והריסות בתים: התגברות האפרטהייד התכנוני בגדה המערבית – נתונים 2024-2021.

נטילת סמכויות הריסה בתחומי שטח B, "השמורה ההסכמית"

ממשלת ישראל שואפת להרחיב את סמכויות האכיפה על בנייה בלתי חוקית גם לשטחי A ו-B, שבהם לישראל אין סמכויות תכנון.

המפקד הצבאי בגדה המערבית חתם ב-18.7.2024 על מנשר הנוטל מהרשות הפלסטינית את הסמכויות בתחום התכנון והבנייה בתחומי השטח המכונה "השמורה ההסכמית", למרות היותו בשטחי B. שטח האזור כ-167,000 דונם או כ-3% משטח הגדה המערבית, ועל פי הסכמי אוסלו סמכויות התכנון והבנייה בו מצויות בידי הרשות הפלסטינית, אם כי זו מחויבת שלא לאשר בנייה בשטח זה. באותו היום נחתם גם צו בדבר הגבלת בנייה, שמכריז על כל בנייה בתחומי השמורה אחרי ה-23.10.1998 (מועד חתימת הסכם וואי, שבעקבותיו נוצרה השמורה ההסכמית) כלא חוקית. כמו כן קובע הצו הליכים לטיפול בבנייה בלתי חוקית ותנאים לאישור בנייה חדשה. זמן קצר לאחר מכן החל המנהל האזרחי להוציא צווי הריסה, ובדצמבר 2024 החל להרוס בפועל מבנים בתחומי השמורה ההסכמית. באפריל 2025 הוגשה לבג"ץ עתירה נגד הצווים (בג"ץ 33808-04-25). בית המשפט הורה בצו ביניים להקפיא הוצאת צווי הריסה חדשים ואת ביצוע צווי ההריסה קיימים בתחומי השמורה ההסכמית, אך טרם התקבלה הכרעה בעתירה. בתחילת אוגוסט הגישה המדינה את עמדתה וביקשה לבטל את צו הביניים, אך בינתיים הצו נשאר בעינו עד לדיון בעתירה. בינתיים, הוצא בכל זאת בתחילת ספטמבר 2025 צו הריסה לבית ספר בזווידין שבתחומי השמורה.

במקביל למדיניות זו, ובפרט מאז פרוץ המלחמה בעזה, אף הוקמו באזור מספר מאחזים, וגברה אלימות המתנחלים כלפי הפלסטינים הגרים בו.

חידוש הסדר המקרקעין ונטילת הסמכות לידי ישראל

הסדר רישום המקרקעין (משמע רישום פורמלי וסופי של זכות על קרקע בטאבו) בגדה המערבית הוקפא בצו המושל הצבאי הישראלי ב-1968. מאז לא מתבצע רישום פורמלי מלא, אלא מתקיימים תחליפים חלקיים כמו רישום פנימי במינהל האזרחי. במאי 2025 החליט הקבינט המדיני-ביטחוני על חידוש הסדר המקרקעין ועל הטלת סמכויות הרישום על מפקד כוחות הצבא. עריכת הסדר מקרקעין היא פעולה המאפיינת ממשל קבוע וריבוני ולא שלטון זמני, הנדרש על פי הדין הבינלאומי לפעול כנאמן בלבד ולטובת האינטרסים של האוכלוסייה המקומית. משמע – ההחלטה עצמה, כמו גם יישומה העתידי, הם מעשה ריבוני מובהק הנוגד את הוראות המשפט הבינלאומי, לרבות האיסור על סיפוח ועקרון הזמניות.

ניסיון העבר וההווה, כמו גם התבטאויותיהם המפורשות של השרים האמונים על הנושא, סמוטריץ' וכץ, לעניין ההחלטה, מעידים כי זוהי פעולה נוספת ומשמעותית להרחבת ומיסוד מפעל ההתנחלויות, להחלת ריבונות ישראלית, וכפי הנראה לאפשר השתלטות על שטחים שעד כה לא היה ניתן להכריז עליהם כעל אדמות מדינה. יישום ההחלטה צפוי לשמש כלי נוסף לדחיקה ולנישול של פלסטינים בעלי זיקה לקרקעות ולפגיעה בזכות הקניין שלהם. ביצוע ההסדר יעמיק את ההפליה הממוסדת בגדה, בשל יצירת מכניזם שמעדיף באופן ברור רישום והקצאה של קרקעות לטובת קידום מפעל ההתנחלויות על פני תושבי הגדה הפלסטינים. בספטמבר 2025 הגישו הארגונים יש דין, במקום, האגודה לזכויות האזרח והמוקד להגנת הפרט עתירה לבג"ץ בדרישה לבטל החלטת קבינט זו.

ארכיאולוגיה כאמצעי להשתלטות ולסיפוח

בשנתיים האחרונות נעשה שימוש מוגבר בהסדרה ובניהול של אתרים ארכיאולוגים ככלי לפגיעה בזכויותיהן של קהילות פלסטיניות ולקידום פירוז ושליטה ישראלית בשטחי C, ואף גלישת סמכויות לתוך שטח B. זאת בניגוד לדין הבינלאומי ולהסכמי אוסלו.

ביולי 2024 החליט הקבינט המדיני-בטחוני להעניק למינהל האזרחי סמכויות מסוימות לגבי אתרי עתיקות בשטחי B של הגדה המערבית. כמו כן, ובדומה למדיניות הממשלתית הכללית שתוארה לעיל, הכוללת העברת סמכויות מהמינהל האזרחי לגופים אזרחיים הכפופים לממשלה, מקודמת בכנסת הצעת חוק המבקשת להעביר את הסמכות לניהול ולפיקוח על אתרי עתיקות בשטחי C מהמינהל האזרחי אל גוף המפוקח על ידי הממשלה. כיוון שרשות העתיקות התנגדה לצעד זה וסירבה מראש לקבלת האחריות הזו, נידונה כעת האפשרות להקמת גוף ייעודי, "המינהל הארכאולוגי", למטרה זו. כמו כן מבקשים תומכי הצעת החוק להכפיף לאותו גוף עתידי גם אתרים ארכיאולוגיים בשטחי A ו-B. כאמור, החלטת הקבינט, כמו גם הצעת החוק, מנוגדות לדין הבינלאומי.

בנוסף, אמצעי פרקטי שכבר נעשה בו שימוש נרחב להשתלטות על אתרים, ובהדרגה גם על סביבתם ועל דרכי הגישה אליהם, הוא הוצאת צו להכרזה על אתר ארכיאולוגי. בקיץ 2025 חולקו 60 צווים כאלה על ידי המינהל האזרחי, רובם בצפון הגדה באזור שכם. ארגון עמק שווה מצביע על חשש שצווים אלה, החלים על אתרים הסובבים את העיר שכם מכל עבר, הם צעד ראשון בפעולות פיתוח עתידיות שיביאו לניתוקה של שכם מסביבתה. החלטה זו מצטרפת למגמה מדאיגה בשנים האחרונות, שבה התקבלו החלטות לפתח אתרים ארכיאולוגיים במקומות כמו סבסטיה וחברון באופן המונע בסופו של דבר את גישת הקהילות הפלסטיניות החיות בסמיכות לאתרים לסביבת מגוריהן ולאדמותיהן. לא זאת אף זאת, ברבים מן האתרים מוצגת אך ורק מורשת יהודית, תוך התעלמות מאלפי שנות היסטוריה ומנוכחות קבוצות אתניות נוספות באזור.

כאמור, הכרזות על אתרים ארכיאולוגיים מתבצעות במקרים רבים בתוך מרחב המחיה של קהילות רועים, ומשמשות כלי נוסף למניעת התכנון והפיתוח של הקהילה ולעיתים אף לגירושה. קהילת זנוטא, השוכנת בדרום הר חברון, היא דוגמה אחת לפרקטיקה זו. המינהל האזרחי סירב להכיר בקהילה במקום מושבה בטענה שמדובר באתר ארכיאולוגי. בעקבות חוסר ההכרה ובשילוב עם אלימות מתנחלים, הקהילה גורשה ממקומה מספר פעמים ובתיה הוחרבו, אך בעקבות עתירה לבג"ץ, חייב בית המשפט את הרשויות לאפשר לקהילה לחזור למקומה ולהגיש תוכנית לכפר. התוכנית שהוגשה נדחתה ללא כל נימוק ענייני, גם לאחר שהתושבים הציעו להעתיק את כלל המגורים הקיימים אל מחוץ לתחום האתר הארכיאולוגי. נגד החלטה זו לדחיית התוכנית הגישו התושבים בספטמבר 2025 עתירה נוספת, בסיוע עמותת במקום – תכנון וזכויות אדם וחקל – ברית להגנה על זכויות אדם, והתקבל צו ארעי למניעת פעולות בלתי הפיכות בשטח.

מגמות אלה לא נעלמו מעיני הקהילה הבינלאומית וגונו בחריפות בדו"ח הוועדה העצמאית של האו"ם במאי 2025, שהוקדש לפגיעות במוסדות חינוך, דת ותרבות באזורים הכבושים.

לקריאה רחבה בנושא ראו:

עמק שווה, נייר עמדה בנוגע להצעת חוק: רשות העתיקות תפעל בגדה המערבית

עמק שווה, נייר עמדה בנוגע להחלטת קבינט המדיני-ביטחוני שתאפשר אכיפה נגד הרס אתרי מורשת בשטחי B

עמק שווה, נייר עמדה על התוכנית להצלה, לשימור, לפיתוח ולמניעת שוד והרס עתיקות באתרי מורשת באזור יהודה והשומרון ובקעת הירדן

תגובת עמק שווה לדו"ח האו"ם: Destruction, Appropriation, and Displacement