הקדמה

בשנתיים האחרונות הפרות זכויות האדם והפגיעה בשגרת חיי הפלסטינים תושבי הגדה המערבית החמירו באופן שיטתי, וגרמו לאובדן חיים, להרס, לעקירה ולמחסור כלכלי גובר בקרב האוכלוסייה הפלסטינית.

בצל המלחמה בעזה ממשיכה ממשלת ישראל ה-37 בצעדים משפטיים ובירוקרטיים במטרה לחזק את אחיזתה בשטחים הכבושים, לקדם סיפוח דה-פקטו ולהרחיב את שליטתה אף לשטחי B ו-A. תקציבי עתק מוקצים להרחבת מפעל ההתנחלויות ולהעמקת ההפליה הממוסדת בין ישראלים ופלסטינים המתגוררים באזור. כמו כן מאפשרים הממשלה והצבא הקמת מאחזים בלתי חוקיים ואלימות מתנחלים משולחת רסן הממררת את חייהן של קהילות שלמות, ואשר מובילה, בין היתר, לגירוש קהילות רועים ולניתוק עשרות אלפי תושבים מאספקת המים.

במקביל, פעילות צבאית מוגברת בצפון הגדה הביאה להרס אדיר מימדים, ולעקירת עשרות אלפי תושבים מבתיהם בג'נין, בטול כרם ובנור א-שמס. בחינת פעילות הצבא בגדה מצביעה על הרחבה מתירנית בהוראות הפתיחה באש תוך פגיעה בחפים מפשע, לרבות נשים וילדים, ומעידה על זליגה של פרקטיקות צבאיות מעזה לגדה.

בנוסף ממשיכה ישראל למנוע את כניסתם של מעל מאה אלף פלסטינים לעבודה בישראל ואת גישתם של עשרות אלפי חקלאים אל אדמותיהם, ומגבילה את תנועת התושבים הפלסטינים ברחבי הגדה באמצעות חסימות כבישים. כל אילו תורמים למשבר כלכלי חריף שממנו סובלים מאות אלפים, ואשר מערער את כלכלת הרשות הפלסטינית כולה.

אמנם באוקטובר 2025 הורה נתניהו, בלחץ אמריקאי כבד, להקפיא חקיקה לסיפוח הגדה המערבית, אולם בינתיים לא ניכר כל שינוי במדיניות החותרת לעבר השגת מטרה זו בפועל, באמצעות העברת סמכויות, שינויים בירוקרטיים והקצאת משאבים, איפשור אלימות המתנחלים הגואה והמשך אכיפת מגבלות תנועה ואחרות על התושבים הפלסטינים. כל אלה במטרה לחזק את האחיזה הישראלית בגדה המערבית, לדחוק את האוכלוסייה הפלסטינית ולהקשות על כל פתרון עתידי לסיום הכיבוש.