הקדמה

בשנת הכיבוש ה־59 המשיכה ממשלת ישראל לקדם במרץ את מדיניותה לסיפוח של הגדה המערבית, בניגוד לדין הבינלאומי ותוך פגיעה חמורה ושיטתית בזכויות האדם של האוכלוסייה הפלסטינית. אלימות מתנחלים, בהיקף ובחומרה חסרי תקדים, משליטה טרור ופחד, מובילה לגירוש עשרות קהילות מאדמותיהן, ובכך תורמת את חלקה למימוש החזון להשתלטות קבע על הגדה.

מדיניות הסיפוח מקודמת באמצעות העברת סמכויות מהמינהל האזרחי לגורמים הכפופים לדרג הפוליטיֲֲֲ, הרחבת השליטה הישראלית בתחומים אזרחיים שונים גם לשטחי A ו-B, ויצירת שינויים מהפכניים בתחום משטר הקרקעות. כמו כן אושרו בשנה החולפת תחומי שיפוט לעשרות התנחלויות חדשות, ואושרה בניית אלפי יחידות דיור בהתנחלויות קיימות. כ-360 מאחזים וחוות לא חוקיים, המוקמים ללא תכנון ואישור, פזורים ברחבי הגדה, חולשים על מאות אלפי דונמים, זוכים להגנת הצבא, ובהמשך, במקרים רבים, לחיבור לתשתיות עוד טרם החל הליך "הסדרתם".

עשרות פלסטינים נורו למוות השנה בידי חיילים או מתנחלים ומאות רבות נפצעו, בכללם קשישים, נשים וילדים. מאות משפחות, לרבות קהילות רועים שלמות, נאלצו לעקור מבתיהן ומאדמותיהן כתוצאה מאלימות מתנחלים וממגבלות גישה, בעוד שכ-33,000 תושבי מחנות הפליטים בצפון הגדה, שגורשו מבתיהם במסגרת מבצע צבאי לפני למעלה משנה, עדיין עקורים, חיים בתנאים קשים ואינם מורשים לשוב לבתיהם.

ארגוני זכויות אדם ופעילי נוכחות מגנה מדווחים על שיתוף פעולה בין מתנחלים לחיילים במידה שעולה על שראו בעבר, על עלייה בשימוש במעצרי שווא על ידי הצבא ככלי להתעמרות והרתעת פלסטינים, ועל המשך השימוש בצווי סגירה זמניים לשם סילוק פעילי נוכחות מגנה. צווי סגירה ומגבלות שמטיל הצבא, שנועדו כביכול להגנה על הסדר הציבורי והקהילה המקומית, יוצרים לעיתים תנאים מיטיבים למתקפות מתנחלים בכך שאינם מאפשרים נוכחות של פעילי זכויות אדם ותקשורת, ומעכבים הגעת סיוע רפואי, בעוד המתנחלים מפרים את צו הסגירה ותוקפים את התושבים הפלסטינים באין מפריע.

זכותם של 3.4 מיליון פלסטינים לנוע בחופשיות בתוך הגדה מוגבלת יום יום באמצעות כמעט אלף חסימות דרכים מלאות או חלקיות, חלקן סגורות באופן קבוע ואחרות נסגרות ונפתחות על ידי הצבא ללא תיאום או תוכנית מוסדרת. גישתם של עשרות אלפי חקלאים לאדמותיהם מוגבלת, ומחייבת תיאום ואישורי צבא הניתנים במשורה. מעל למאה אלף עובדים פלסטינים אינם מורשים לחזור ולעבוד בישראל זו השנה השלישית ברציפות. למגבלות אלה תרומה ישירה למצב הכלכלי הקשה בגדה המערבית, לו אחראית גם מדיניות הקפאת כספי הסילוקין – מיליארדי שקלים השייכים לרשות הפלסטינית ונחוצים לתפעול השירות הציבורי בגדה, שמוחזקים על ידי ישראל.

עתירה לבג"ץ נותרה כלי מרכזי למאבק בהפרות זכויות אדם שיטתיות ובפגיעות לא חוקיות באזרחים פלסטינים על ידי גורמי מדינה, אם במדיניות, אם במעשה ואם במחדל. אולם גם האפקטיביות של השימוש בכלי יסוד זה היא חלקית בלבד לאור משך הזמן הממושך שבו מתנהלים ההליכים אל מול הקצב המהיר שבו מתבצעות ההפרות, הירתעות בית המשפט מהתערבות במקרים רבים, ונטיית הצבא והמינהל האזרחי לפרש את פסיקתו באופן מצמצם.