מערכת הבריאות

כבר מראשית המלחמה היוותה הקרסת מערכת הבריאות גורם מרכזי בהידרדרות רצועת עזה למשבר הומניטרי חסר תקדים. האסון הבריאותי ברצועה החריף עוד יותר בשנתה השנייה של המלחמה, בצל הפצצות בתי חולים ופגיעה בצוותי הרפואה ובשירותי החירום. בנוסף, המגבלות הקשות שהטילה ישראל על כניסת סיוע הומניטרי הובילו למחסור אקוטי בתרופות, בציוד ובמכשור רפואי ובדלק.

נתונים

לפי נתוני האו"ם, נכון ל-5 באוקטובר 2025 אף בית חולים אינו פעיל בצפון הרצועה. ביתר שטחי הרצועה רק 39% (14 מתוך 36) מבתי החולים מתפקדים, כולם באופן חלקי ובשיעורי תפוסה גבוהים ביותר. כך למשל, דווח באוגוסט 2025 על תפוסה של 300% בבית החולים שיפא. 63% (10 מתוך 16) מבתי החולים השדה מתפקדים אף הם באופן חלקי, ו-35% בלבד (62 מתוך 169) מהמרפאות פעילות, כולן באופן חלקי. במקביל, נכון לאותו מועד, שירתו את כלל תושבי עזה רק 30 צוותי רפואת חירום בינלאומיים ומקומיים.

מעל 15,600 חולים קריטיים, בהם 3,800 ילדים, זקוקים לפינוי רפואי לחו"ל, אך מראשית 2025 ועד ל־29 בספטמבר פונו רק 2,405 חולים ופצועים.

גם סיום הלחימה ברצועה אינו צפוי לבלום את קצב התמותה ואת הירידה המשמעותית שכבר החלה בתוחלת החיים הממוצעת. הפגיעה הקיצונית בתשתיות הבריאות, לצד רעב המוני והתפשטות מחלות, בכללן מחלות מידבקות, וקריסת מערך הטיפול, צפויים להמשיך לגבות קורבנות עוד שנים רבות. צפויה להמשיך תמותה בשיעורים גבוהים ממחלות שבנסיבות אחרות היו ניתנות לטיפול, כגון סוגים מסוימים של סרטן, מחלות לב, מחלת כליות וסוכרת. ההשלכות הנפשיות של המלחמה צפויות להדהד דורות קדימה, תוך פגיעה בתפקוד ובאיכות החיים של יחידים, משפחות וקהילות.

שיקומה של מערכת הבריאות ברצועה, גם אם יתחיל מיד, צפוי להימשך שנים ארוכות, שבמהלכן תתאפשר לאוכלוסייה גישה מוגבלת בלבד לשירותי רפואה.

בעת הפסקת הלחימה סבלו מתקני הרפואה ברצועה ממחסור קיצוני בתרופות ובציוד, לרבות פריטים אלמנטריים כמו מחטים וחומרי חיטוי. בשלב ראשוני, ובהתאם להוראות הדין הבינלאומי, מוטלת על ישראל חובה לאפשר כניסה סדירה ובכמויות הדרושות של הציוד הרפואי ומלאי התרופות הדרושים לשם מתן מענה בסיסי לצורכי האוכלוסייה, ולאפשר תנועה ונגישות לשירותים רפואיים.

פגיעה מכוונת במערכת הבריאות ובצוותי רפואה

הרס והשבתת תפקוד מערכת הבריאות בעזה אינם רק תוצאה אגבית או נזק משני של המלחמה, אלא תוצר של פעילות עקבית ורבת אמצעים: תקיפות ישירות של בתי חולים, פלישות צבאיות למתחמים רפואיים, מעצרים והרג של אנשי צוות, חסימת אספקת דלק, תרופות וציוד רפואי, והשבתת מנגנוני פינוי והעברת חולים לטיפול. ההשלכות פגעו ראשית באוכלוסיות החלשות ביותר – ילדים וחולי סרטן שנותרו ללא טיפול, נשים הרות ויילודים, אך הפגיעה המתמשכת התרחבה לכלל האוכלוסייה. מחלות מידבקות מתפשטות בשל מחסור במים נקיים ותברואה לקויה, ונותרות ללא מענה רפואי. קריסת מערכת הבריאות והשבתת שירותים חיוניים כמו מים,

תברואה ומחסה יוצרים מעגל הרס הדדי בין מחלות זיהומיות לתת-תזונה, ובתי החולים הקיימים אינם מסוגלים להתמודד עם היקף הצרכים.

הפגיעה במערכת הבריאות בעזה מהווה הפרה קשה ושיטתית של הזכות לבריאות, ובמובנים רבים גם של הזכות לחיים, בפרט כאשר היא מצטרפת לפגיעות חמורות ומתמשכות נוספות בתנאי הקיום בעזה, לרבות הרס תשתיות המים, החשמל והמגורים, והרעבת האוכלוסייה על ידי עצירת אספקת המזון. תנאי החיים שנכפו על תושבי עזה לאורך שנות המלחמה מעלים חשש לביצוע ג'נוסייד.

לא ניתן לנתק בין הריסת מערכת הבריאות ברצועה לבין הפגיעה השיטתית והמכוונת בצוותי רפואה, לרבות הרג, מעצר וגירוש. מאז אוקטובר 2023 נהרגו למעלה מ-1,580 עובדי ועובדות רפואה, כולל רבים מבכירי הרופאים והרופאות ברצועה ומנהלי ומנהלות בתי החולים. קהילת הבריאות העזתית חוותה גם מעצרים שיטתיים, התעללות ודה-לגיטימיציה. במהלך ההתקפות על עזה נעצרו למעלה מ-300 עובדי רפואה מבלי שהוגשו נגדם כתבי אישום, וסבלו יחס מבזה ועינויים. לפי נתוני ארגון רופאים לזכויות אדם, למעלה ממאה עדיין עצורים. פגיעות אלה מובילות לדילול כוח האדם הרפואי ברצועה, למיטוט מערכת הבריאות כיום ולפגיעה קשה יכולתה להשתקם בעתיד.

לקריאה מעמיקה יותר ראו:

רופאים לזכויות אדם, השמדת תנאי חיים: ניתוח היבטי הבריאות של הג'נוסייד ברצועת עזה.

רופאים לזכויות אדם, עינוי צוותי רפואה מעזה בישראל • דוח ועדויות.

השלכות הגירוש מהעיר עזה

החל באוגוסט 2025 נקטה ישראל בצעדים לקראת השתלטות קרקעית על העיר עזה, בה נמצאו מרבית בתי החולים שעדיין תפקדו באופן חלקי. אוכלוסיית העיר, לרבות בתי החולים על יושביהם, נדרשו להתפנות מהעיר – דרישה שאינה רק צעד מסוכן להרחבת הגירוש ההמוני של האוכלוסייה העזתית, אלא אף אינה מעשית, והיתה גורמת בפועל למות חולים ופצועים, כפי שקרה בעבר באזורים אחרים ברצועה.

בפועל, מספר בתי חולים בעיר נפגעו והושבתו, אך הפסקת הלחימה מנעה בסופו של דבר את הצורך בפינוי מלא של בתי חולים. עם זאת, בתי החולים האחרונים בעיר – א-שיפא, אל-קודס ואל-אהלי – נמצאו על סף קריסה ופעלו במצב של חוסר חמור של תרופות, ציוד, ודלק להפעלת אינקובטורים, מכשירי הנשמה ואמבולנסים.

אלימות רבייה

מאז אוקטובר 2023 הפכה האימהות בעזה למסכנת חיים. בשתי שנות המלחמה, וגם במציאות הפסקת הלחימה, נשים ותינוקות נאלצים לשרוד בתנאי תת-תזונה, מחסור במים נקיים והיעדר תנאי היגיינה מינימליים, המגבירים סיכונים ללידות מוקדמות, תמותת אימהות ותינוקות ופגיעת מחלות מידבקות.

קריסת היחידות לרפואת נשים ויולדות ולרפואת יילודים ופגים, מחסור חמור בתרופות ובדלק, וחסימת פינוי רפואי בתוך הרצועה וממנה, הובילו לכך שנשים רבות יולדות ללא צוות רפואי או תנאים סניטריים. לפי נתוני קרן האוכלוסין של האו"ם, במחצית הראשונה של 2025 בלבד נרשמה ירידה של 41% במספר הלידות ביחס לתקופה המקבילה ב־2022, ו-30% מהתינוקות נולדו בלידה מוקדמת, בתת משקל, או נזקקו לאישפוז ביחידות טיפול נמרץ יילודים. יחידות שתפקדו באותה עת פעלו בקיבולת של 30% בלבד בשל מחסור חמור בציוד ובתרופות. ארגון Doctors of the World מדווח כי נכון לאוגוסט 2025, 85% מהנשים ההרות שנבדקו על ידי צוותיו הרפואיים נמצאו בסיכון לסיבוכים, ו-35% מהנשים ההרות או המיניקות שנבדקו סבלו מתת-תזונה.

כעולה מעדויות שנאספו על ידי ארגון רופאים לזכויות אדם, נשים עוברות לידות בתנאים של עקירה מתמשכת, באוהלים ובמחנות צפופים, כשלרוב הן מנותקות מתמיכה רפואית ומשפחתית וללא ציוד בסיסי, כגון חיתולים, עבור התינוקות הנולדים. גם בבתי החולים נשים יולדות לעיתים ללא ציוד סטרילי או תמיכה תרופתית.

לקריאת דוח ארגון רופאים לזכויות אדם העתיד להתפרסם בקרוב באתר הארגון – אמהות תחת אש, נובמבר 2025.

מניעת פינוי רפואי מחוץ לרצועה

עבור חולים ופצועים רבים, פינוי לטיפול רפואי מחוץ לרצועת עזה הוא אמצעי מציל חיים. בסוף ספטמבר 2025 דווח ארגון הבריאות העולמי על כ-15,600 עזתים, רבים מהם ילדים, הזקוקים לטיפול רפואי קריטי שאינו קיים ברצועה וממתינים לפינוי, אך בפועל מספר המפונים זעום. מראשית המלחמה ועד לסוף ספטמבר 2025 פונו רק 7,841 חולים ופצועים.

לפני המלחמה, רוב רובם של החולים העזתים שנזקקו לטיפול מחוץ לרצועה פנו לבתי חולים בגדה המערבית ובישראל, אך אפשרות זו נחסמה על ידי ישראל מאז פרצה המלחמה. ישראל אף מתנה את הפינוי בתיאום מול מדינות שלישיות, ככל שאלה יסכימו לקלוט את החולים ומלוויהם. עם הפסקת הלחימה, מקווה ארגון הבריאות העולמי להעלות את קצב הפינוי לחמישים חולים ביום ויותר, אך מדגיש כי לאור הקושי הבירוקרטי, הלוגיסטי והכלכלי יש צורך מיידי לאפשר שוב גישה לטיפול רפואי בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, לצד מתן אישורים ליציאה למדינות שלישיות.