הרעבה ומניעת סיוע

הרעבה ורעב המוני

כבר בשנת המלחמה הראשונה התחולל ברצועת עזה משבר רעב חסר תקדים, כתוצאה ממדיניות ישראלית שכללה הרס תעשיית המזון והחקלאות המקומית, עקירת מרבית האוכלוסייה, חודשים של הגבלות חמורות על מעבר וחלוקת סיוע הומניטרי ואיסור ממושך על הכנסת סחורות לשוק הפרטי.

לאחר הקלות מסוימות בתקופת הפסקת הלחימה בין ינואר למרץ 2025, ב-2 למרץ 2025 סגרה ישראל לחלוטין את המעברים לעזה ולא אפשרה כניסת כל סיוע, לרבות ובפרט – מזון, עד ל-18 במאי. זאת למרות התרעות חוזרות ונשנות מארגונים בינלאומיים ומגורמי רפואה לגבי העצמת המשבר ההומניטרי וצפי לרעב המוני וקטלני.

החל מה-19 במאי 2025 איפשרה ישראל למספר ארגוני או”ם וארגונים בינלאומיים הכנסה מוגבלת ביותר של מזון ואמצעי סיוע לרצועה. למרות הקלה מסויימת בתנאים להכנסת וחלוקת סיוע שעליה דיווח האו"ם במהלך אוגוסט, מגבלות התנועה והתפעול הרבות מנעו מן הארגונים הכנסת כמות מספקת וחלוקה יעילה באופן שיענה לצורכי התושבים. כתוצאה מן הרעב והכאוס, המזון המועט שהוכנס נלקח ברובו היישר מן המשאיות על ידי ההמון הרעב, או נשדד באופן מאורגן בטרם הגיע למחסני החלוקה.

וכך, בחודש יולי 2025 בלבד, תועדו על ידי גורמי רפואה ברחבי הרצועה למעלה מ-13,000 מקרים חדשים של תת תזונה בקרב ילדים, כאשר המצב חמור במיוחד בקרב תינוקות וילדים עד גיל חמש. בחודש אוגוסט 2025 הכריזה ועדת המומחים של האו"ם על רעב המוני בדרגה החמורה ביותר ומצב חירום בנפות דיר אל-בלאח וחאן יונס.

נכון ל-7 באוקטובר 2025, לפי נתוני משרד הבריאות העזתי, תועדו 461 מקרי מוות הקשורים לתת תזונה, מתוכם 157 ילדים שנפטרו.

עם הפסקת הלחימה חל שיפור ניכר ביכולת האו"ם וארגוני הסיוע לספק מזון לאוכלוסייה הנזקקת, אם כי עדיין בכמויות הקטנות בהרבה מהדרוש. זאת כיוון שרוב מעברי הגבול סגורים, וכיוון שמשלוחים רבים ממתינים לאישור הרשויות הישראליות. על אף הפסקת האש, ישראל מסרבת לפתוח את מעברי הסחורות בצפון הרצועה, ולכן לא מספיק סיוע מצליח לעשות את דרכו דווקא לאותם אזורים שבהם הוכרז רעב, זאת גם בשל הרס כבישים. ב-24 לאוקטובר 2025 דיווח האו"ם על הקלה מסויימת ועל ירידה בשיעור הילדים שנבדקו בחציו הראשון של החודש ונמצאו כסובלים מתת תזונה חמורה בהשוואה לבדיקה קודמת – מ-14% מכלל הנבדקים ל-10% (4,994 ילדים).

הרעבת אוכלוסייה אזרחית אסורה בתכלית האיסור בדין הבינלאומי. על ישראל מוטלת חובה פוזיטיבית לאפשר מעבר רציף ועקבי של מזון וסיוע הומניטרי, ובכלל זה על ידי פתיחת מעברי גבול (לרבות בצפון הרצועה ומעבר רפיח שבין עזה ומצרים) להכנסת סיוע.

לעדכונים שוטפים על מצב האוכלוסייה האזרחית בעזה והסיוע ההומניטרי ראו – תמונת מצב בעזה באתר ארגון גישה.

סיכון ופגיעה בחיי מבקשי סיוע

במקביל למגבלות הקיצוניות על הכנסת סיוע הומניטרי לרבות מזון, ב-27 במאי 2025, באישור ותמיכת ממשלת ישראל, החל לפעול ברצועה גוף חדש ובלתי מנוסה, “הקרן ההומניטרית לעזה” (GHF), במטרה לרכז את חלוקת המזון ברצועה, או במרביתה. ממשלת ישראל התעלמה מאזהרות המומחים בנושא וממערך החלוקה הקיים, ובחרה ליצור מערך חדש, אשר מנה ארבעה מרכזי חלוקה בלבד – שלושה בדרום הרצועה והרביעי במרכזה – עבור אוכלוסייה רעבה המונה כשני מיליון איש.

במרכזים, שהופעלו באופן בלתי רציף וסיפקו חבילות מזון בסיסי בלבד, שרר כאוס מוחלט בזמן החלוקה, ולא התקיימו רישום או פיקוח לידי מי מגיעות החבילות. אופן חלוקת המזון על ידי ה-GHF לא רק שהיה בלתי יעיל, אלא העמיד את מבקשי הסיוע בסכנת חיים. על פי דווחי משרד הבריאות בעזה, עד ל-2 בספטמבר 2025 נהרגו 2,306 בני אדם ונפצעו של מעל ל-16,929 נוספים בעת שניסו לאסוף חבילות מזון ממרכזי החלוקה או צעדו לאורך הדרכים המובילות אליהם. רבים מהנפגעים נורו ע"י חיילים או מאבטחי ה-GHF (זרים ומקומיים). מאות נוספים נפגעו מאז ועד לסגירת מרכזי החלוקה מיד עם כניסת הסכם הפסקת הלחימה לתוקף.

שימוש באש חיה להכוונת ההמון: מעדויות חיילים וקצינים עולה כי בצבא נעשה שימוש בירי ארטילריה, טנקים ומקלעים על מנת לכוון את האוכלוסייה המגיעה למרכזי החלוקה, ולאכוף הוראות לגבי שעות הגעה ושהייה באזורים המובילים למרכזים. שימוש באש חיה, לרבות ירי ארטילרי וירי מרגמות שהם אמצעי ירי סטטיסטיים ולא מדוייקים, כלפי אזרחים בלתי חמושים שאינם מהווים סכנה, לעיתים אף ממרחק של קילומטר, הוא דוגמה נוספת למתירנות הגלומה בהוראות הפתיחה באש שנמסרו לחיילים בעזה, תוך התעלמות מהחובה הראשונית להימנע מסיכון חיי אזרחים.

מספרם הגבוה של ההרוגים והפצועים סביב מתחמי החלוקה מעיד על מדיניות שמטרתה המרכזית לא היתה מציאת פתרון הומני ומהיר למצוקת הרעב, אלא הנעת אוכלוסייה בכפייה דרומה, שם מוקמו מרבית מרכזי החלוקה, וקניית זמן נוסף לפעולה צבאית בצל לחץ בינלאומי שגבר אל מול תמונות הרעב הקשה מעזה.

לקריאה נוספת על הרעב בעזה וכשלי הפעלת מרכזי הקרן ההומניטרית ראו: ארגון גישה – הטענות שישראל מפיצה, לעומת המציאות.