חוק עונש מוות

חוק "עונש מוות למחבלים" עבר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית ב-30.3.2026. החוק, המפר את הזכות לחיים ומכוון נגד פלסטינים בלבד, קודם בהתלהבות על ידי מפלגות הקואליציה, ובראשן סיעת עוצמה יהודית, וכן על ידי מפלגת האופוזיציה ישראל ביתנו. החוק עבר ברוב של 62 חברי כנסת מול 48 מתנגדים. מיד עם אישורו הוגשו לבג"ץ מספר עתירות על ידי ארגוני זכויות אדם וחברי כנסת, בדרישה לביטולו בשל מהותו הבלתי מוסרית, אי חוקתיותו ואופיו המפלה והגזעני. בית המשפט איחד את הדיון בעתירות השונות, והטיל על המדינה להשיב לטענות העותרים ולבקשה לצו ביניים עד ל-24.5.2026. בית המשפט לא נעתר לבקשת העותרים להוציא צו ארעי למניעת יישומו של החוק.

החוק קובע שני מסלולים להפעלתו – האחד בגדה המערבית, באמצעות הדין הצבאי (תיקון לצו בדבר הוראות ביטחון), והשני במדינת ישראל, באמצעות המשפט הפלילי הישראלי (תיקון לחוק העונשין). בבתי המשפט הצבאיים בגדה המערבית, החוק קובע עונש מוות בתלייה כעונש חובה (למעט חריגים לשיקול דעתו של בית המשפט) על נאשמים פלסטינים בלבד שיורשעו ברצח על רקע לאומי. הסדר זה לא יחול על מתנחלים, גם אם יורשעו ברצח בגדה, שכן הם אינם נשפטים בבתי המשפט הצבאיים. בבתי המשפט בישראל קובע החוק עונש מוות או מאסר עולם על מי שיורשע בעבירות רצח בנסיבות של טרור, לפי הגדרתו בחוק הישראלי, שלגביהן ייקבע כי נעשו מתוך כוונה לשלול את קיומה של מדינת ישראל – הגדרה שבמתכוון אינה חלה על מורשעי רצח בנסיבות טרור ממניעים אחרים, ובפועל אינה רלוונטית ליהודים. כלומר, גם הסדר זה לא יחול על יהודים.

כל אחד מההסדרים הללו כלשעצמו פוגע אנושות בזכויות היסוד לחיים, לכבוד ולהליך הוגן. בנוסף לכך, ההסדר המחיל את עונש המוות בשטחים מחמיר הרבה יותר מן ההסדר המחיל את עונש המוות בישראל, ובכך יוצר הפליה קשה נוספת, מעבר להחלתו בפועל על פלסטינים בלבד. הוא מצמצם את שיקול הדעת השיפוטי ומסיר את החובה להרשעה פה אחד, ובכך פוגע קשות בזכויות נאשמים בהליך הפלילי, ומעלה חשש כבד מענישה בלתי הפיכה גם במקרים של הרשעות שגויות.

חוק עונש מוות מנוגד לדין הבינלאומי ולערכים דמוקרטיים. חקיקתו מנוגדת למגמה העולמית שהביאה לביטול עונש המוות ברוב מדינות העולם, בשל היותו עונש אכזרי ובלתי הפיך, המנוגד לערכי זכויות האדם הבסיסיים ביותר. מדינת ישראל נמנעה עד כה באופן גורף מהטלת עונש מוות (למעט במשפט אייכמן ב-1962). כמו כן, בעולם בכלל ובישראל בפרט לא נמצאה ראיה חד משמעית לכך שעונש מוות, בכל חומרתו וסופיותו, מהווה גורם מרתיע, ובפרט כאשר מדובר בפשיעה על רקע אידיאולוגי או דתי.

לקריאה והאזנה נוספות:

עתירת האגודה לזכויות האזרח בישראל: לבטל את חוק עונש מוות, 30.3.2026

עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל: עתירה לבג"ץ נגד חוק עונש מוות – מעגן ענישה בלתי אנושית והפליה שיטתית, 31.3.2026

הוועד נגד עינויים בישראל: הפודקאסט של הוועד נגד עינויים בעניין חוק עונש מוות

הצעת חוק "העמדה לדין של משתתפי אירועי טבח שבעה באוקטובר"

ב-11.5.2026 אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית, ברוב של 93 חברים מול אפס מתנגדים, הצעת חוק נוספת הכוללת אפשרות לעונש מוות. החוק להעמדה לדין של נאשמים בהשתתפות בטבח שבעה באוקטובר כולל הקמת טריבונל צבאי מיוחד שבין סמכויותיו גם הוצאה להורג, לפי ההוראות הקיימות בחוק הישראלי האזרחי וכן בחקיקה הצבאית (דברי חקיקה שקדמו לחוק עונש המוות החדש ובנפרד ממנו). למרות שהחוק מאפשר הטלת עונש מוות, הדורש משנה זהירות בשל חומרתו והיותו בלתי הפיך, הוא מאפשר סטייה מסדרי הדין ומדיני ראיות הנהוגים בתחום הפלילי, ומיועדים להגן על זכויות הנאשמים, בהתאם לשיקול דעת בית המשפט בנסיבות התואמות את הנחיות החוק. אין חולק על הצורך להעמיד לדין את מי שנטלו חלק בזוועות שבעה באוקטובר, אולם האפשרות לסטות מסדרי הדין מעוררת חשש מפני פגיעה בזכויות בהליך הפלילי. כמו כן, מדאיג במיוחד המשך הנירמול של עונש המוות וההוצאות להורג ככלי ענישה לגיטימיים בישראל.

לקריאה נוספת:

הוועד נגד עינויים בישראל: צדק לקורבנות – כן; משפטי ראווה, עינויים ומוות – לא, 5.5.2026