גירוש קהילות וטיהור אתני

ברחבי הגדה מתגוררות קהילות רועים פלסטיניות רבות המתפרנסות בצניעות מרעיית צאן ומחקלאות. מרביתן חיות במקומותיהן עשרות שנים, לאחר שגורשו מאזור הנגב עם הקמת מדינת ישראל. בעשור האחרון, וביתר שאת מאז אוקטובר 2023, משפחות וקהילות מגורשות ממקום מושבן כתוצאה מאלימות מתנחלים שיטתית ומתמשכת, היעדר הגנה מצד הרשויות הישראליות, והפעלת מנגנונים בירוקרטיים וצבאיים לסילוקן.

ההיקף והשיטתיות שבהם מבוצעות המתקפות וההטרדות המובילות לגירושים בקצב הולך וגובר משנה לשנה, היעדר פעולות אפקטיביות מצד כוחות הביטחון למניעתן או ליצירת התנאים שיאפשרו חזרת התושבים לבתיהם, תמיכת המדינה במאחזים ובחוות וכן מהלכים נרחבים לתפיסת מקרקעין – מצביעים במצטבר על מהלך שיטתי העולה לכדי טיהור אתני והפרה חמורה של הדין הבינלאומי.

גירוש קהילות – נתונים ומגמות

על פי נתוני ארגון בצלם, מאז שבעה באוקטובר 2023 ועד לאמצע מרץ 2026 סולקו ממקום מושבן 763משפחות המונות 4,530 נשים, גברים וילדים. משפחות אלה, שנעקרו מבתיהן, ממקום מושבן הקבוע ומאדמותיהן, משתייכות ל-59 קהילות שגורשו באופן מלא ו-16 קהילות שגורשו בחלקן, ובהן כמה מקהילות הרועים הגדולות בגדה המערבית.

ברבעון הראשון לשנת 2026 נרשמה עלייה חדה הן במספר התקיפות ורמת האלימות המופעלת כלפי בני הקהילות, והן במספר הקהילות שעזבו את בתיהן. מניתוח נתוני בצלם עולה כי כ-30% מכלל המגורשים בשנים האחרונות נעקרו מבתיהם בחודשיים וחצי הראשונים של שנת 2026. מראשית ינואר 2026 ועד ל-16 במרץ גורשו 15 קהילות בשלמותן ושמונה קהילות באופן חלקי, בסך הכל 329 משפחות, ובהן 853 ילדים.

למרות שמרבית הקהילות יושבות באותו מקום מזה עשרות שנים, המינהל האזרחי מעולם לא הסכים להכיר בקיומן של מרביתן במרחב, וסירב להכין עבור רובן תוכניות הסדרה. כתוצאה מכך, מרבית הבתים, מבני הציבור ואפילו בורות המים מוגדרים כ"בנייה ללא היתר" וחשופים להריסה ולאטימה ממסדית. מדיניות מדירה זו יצרה קרקע נוחה להקמת מאחזים וחוות בסמוך לקהילות, ומהם יוצאים מתנחלים להטריד ולתקוף את בני הקהילות ואף חוסמים פיזית את גישתם של בני הקהילה ועדרי הצאן שלהם לשטחי המרעה ולמקורות המים ששימשו אותם במשך שנים רבות. בהיעדר הכרה מחד והגנה מפני האלימות מאידך, מאפשרת המדינה למתנחלים לפלוש, לפגוע ולגרש קהילות משטחי C, ולאחרונה אף משטחי B.

שיטת הפעולה כוללת שורה של אמצעים המשולבים זה בזה: כיתור הקהילות באמצעות מאחזים לא חוקיים, לעיתים אפילו בצמוד לכפר הפלסטיני ממש, והפעלת אלימות מתנחלים שיטתית ומתמשכת שכוללת על פי תיעוד ועדויות תקיפות פיזיות קשות, ביזוי והשפלה, איומים – לרבות איומים באלימות מינית, גניבה ופגיעה בעדרי צאן וברכוש, חסימת גישה לאדמות מרעה, למקורות מים ולמשאבים חיוניים, פלישה לבתים ונוכחות מרתיעה.

ההתנכלות מבוצעת תוך עצימת עין של המדינה ולעיתים תוך סיועה הפעיל – כאשר מוצאים ומבוצעים צווי הריסה בגין "בניה לא חוקית", מוחרם רכוש, מוחל צו שטח צבאי סגור או שמוטלת מגבלת תנועה אחרת, או כאשר חיילים הנוכחים באירועי האלימות מגבים את מעשי המתנחלים.

במקרים רבים, בתים וציוד שהמגורשים נאלצו להשאיר מאחור נהרסים או מועלים באש מיד לאחר הגירוש בידי מתנחלים או גורמי מינהל. במקרים אחרים הורסים הפלסטינים עצמם את בתיהם או רכושם בטרם יימלטו.

גורמי הביטחון, שלא מנעו מלכתחילה את גירוש הקהילות, אדישים לזכותן לשוב למקום מושבן, ונמנעים מיצירת התנאים הנדרשים לחזרת התושבים הפלסטינים לבתיהם. כך למשל, במסגרת עתירה שהגישו ארגון תורת צדק ונציגי קהילת ואדי א-סיק בדרישה לאפשר את שיבתם הבטוחה של בני הקהילה למקום מושבם, ממנו גורשו באלימות קשה עוד בשנת 2023, השיבו גורמי הביטחון כי ייערכו לחזרתם, אך לא סיפקו כל ערובה לכך שיפעלו למנוע פגיעות חוזרות מצד המתנחלים תושבי המאחז הסמוך – אותם מתנחלים שהובילו לגירוש הקהילה מלכתחילה. העתירה בעניין תלויה ועומדת.

פניית האגודה לזכויות האזרח לגורמי ביטחון ואכיפת החוק ביולי 2025, בה פורטו עשרות מקרי אלימות וגירוש, לא זכתה לכל מענה. ניכר כי המדיניות המכילה אלימות וגירושים שרירה וקיימת, שכן בחודשים שחלפו מאז גורשו קהילות נוספות בקצב הולך וגובר.

לקריאה נוספת ולמידע מתעדכן:

ארגון בצלם: רשימה מתעדכנת: טיהור אתני של קהילות ומשפחות מבודדות בגדה המערבית

האגודה לזכויות האזרח: לעצור את הטיהור האתני ואת גירוש הקהילות הפלסטיניות בגדה המערבית, 16.4.2026

ארגון יש דין וארגון רופאים לזכויות אדם: קהילות עקורות, אנשים נשכחים: העברה בכפייה של פלסטינים בגדה המערבית על ידי ישראל, אפריל 2025

גירוש קהילת ראס עין אל-עוג'א – הגדולה בקהילות הרועים בגדה

בינואר 2026 גורשה קהילת הרועים הגדולה ביותר בגדה המערבית והאחרונה בדרום בקעת הירדן, היא קהילת ראס עין אל-עוג'א. אנשי הקהילה נאלצו לעזוב לאחר שנים של התעמרות מתנחלים בלתי פוסקת ומתועדת, שכללה הטרדות יומיומיות, פלישה לאזורי המגורים, גניבת צאן, פגיעה ברכוש ובמקורות מים, חסימת גישה וצמצום מרחבי מרעה. בכפר חיו כ-150 משפחות, חלקן הגיעו לאזור עין עוג'א לפני 1967 וחלקן בשנות ה-70, חכרו שטחים פלסטינים פרטיים והתפרנסו מרעיית צאן ומחקלאות מקומית. למרות שחכרו אדמות פרטיות הרשומות בהסדר המקרקעין הירדני, המינהל האזרחי לא הכיר בקהילה במקום מושבה, לא נערכה עבורה תוכנית, ולא נקבע “קו תיחום” שיגדיר את גבולותיה ויחזק את מעמדה בשטח. מאחזים שהוקמו באזור לאורך השנים השתלטו על מרחבי המרעה ומקורות מים, תוך פגיעה מתמשכת בפרנסת התושבים הפלסטינים ובשגרת חייהם. בשנת 2024 הוחמר המצב, עת הוקם מאחז רועים מאות מטרים בודדים מן הקהילה. הטרדות ופגיעות הפכו למסכת סבל יומיומית, אך פניות למשטרה נותרו ללא מענה.

במרץ 2025 עתרו שישה מתושבי הקהילה בדרישה להגנת המדינה מפני הפגיעות היומיומיות. לאחר דחיות חוזרות ונשנות, ולאחר שתושבי הקהילה כבר נאלצו לעקור מבתיהם, הורה בית המשפט בפברואר 2026 לצבא, למשטרה ולמינהל האזרחי לסייע לקהילה לשוב ולהתגורר במקום, תוך הבטחת ביטחונה. לאחרונה קבע בית המשפט כי הצבא יעדכן עד 19.5.2026 בצעדים שננקטו על מנת לאפשר את חזרת התושבים לאדמתם. במועד כתיבת דוח זה טרם התקבל עדכון המדינה בתיק, ולא ידוע על צעדים שננקטו.

לקריאה נוספת:

ארגון בצלם: ראס עין אל-עוג'א, דרום בקעת הירדן: ישראל גירשה את קהילת הרועים הגדולה ביותר בגדה המערבית באמצעות אלימות מתנחלים בגיבוי המדינה, 26.1.2026

עמותת במקום – תכנון וזכויות אדם: תחום הגנה תפקודי – ראס עין אל-עוג'א