top of page

דוח מצב הכיבוש

נוכחות ופעילות כוחות הביטחון

  • 29 במאי
  • זמן קריאה 7 דקות

עודכן: 3 ביוני

הרוגים ופצועים פלסטינים בגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית


מספר האזרחים הפלסטינים, לרבות נשים וילדים, הנהרגים או נפצעים בידי כוחות הביטחון הישראלים בגדה המערבית, נמצא בשנים האחרונות בעלייה מתמדת. בין הסיבות המרכזיות למגמה חמורה זו ניתן לכלול:

  1. הקלה בהנחיות הפתיחה באש ואימוץ פרקטיקות לחימה שאומצו בעת הלחימה בעזה, ואשר מגבירות את הסיכון לפגיעה באזרחים בלתי מעורבים.

  2. ריבוי והתעצמות תקיפות מתנחלים על יישובים וקהילות פלסטיניים נעדרי הגנה, תוך התעלמות כוחות הביטחון או "גרירתם" לתגובה, המסתיימת במקרים רבים בפגיעות אלימות דווקא בפלסטינים, לרבות הרג תושבים פלסטינים, אלימות פיזית ומעצרי שווא.

  3. היעדר חקירה וטיפול אפקטיבים בחיילים הפוגעים. על פי נתוני הצבא שנמסרו לארגון יש דין, רק 0.9% מהתלונות שהוגשו בגין חשד לעבירות חיילים בין השנים 2016 ו-2024 הניבו כתב אישום. בפחות מרבע מהמקרים נפתחה חקירה.


לפי נתוני ארגון בצלם, במהלך שנת 2025 נהרגו בגדה המערבית ובירושלים המזרחית 221 פלסטינים, מתוכם 54 ילדים ו-5 נשים. רובם המכריע נהרגו על ידי כוחות הביטחון הישראלים, תשעה על ידי מתנחלים וארבעה על ידי כוחות הביטחון או מתנחלים. על פי נתוני האו"ם, 3,984 פלסטינים נוספים נפצעו במהלך שנת 2025, מתוכם 3,141 בידי כוחות הביטחון ו-832 בידי מתנחלים (לגבי 11 נוספים אין קביעה חד משמעית). אזרחים רבים, בהם נשים, קשישים וילדים, נפגעו במבצע הצבאי הנרחב בצפון הגדה בראשית 2025 ובפעולות הצבאיות נוספות שבאו בעקבותיו.


בשנת 2026 נמשכת העלייה במספר ובחומרת הפגיעות בנפש ובגוף. מתחילת השנה ועד ל-18.5.2026 מדווח האו"ם על 52 הרוגים פלסטינים, מתוכם 36 נורו על ידי כוחות הביטחון, 13 על ידי מתנחלים, ולגבי שלושה אין קביעה חד משמעית. בנוסף מדווח האו"ם על 1,087 פצועים פלסטינים, מתוכם 614 שנפגעו על ידי כוחות הביטחון הישראליים ו-473 על ידי מתנחלים.


נתוני יש דין מלמדים על מדיניות ברורה של חסינות לחיילים שהרגו פלסטינים: הסיכוי שחייל ישראלי יועמד לדין בעקבות הרג פלסטינים בגדה המערבית עומד על פחות מחצי אחוז (0.4%). שיעור תיקי ההרג שבהם מערכת אכיפת החוק הצבאית ביצעה חקירה פלילית הוא נמוך ביותר. בניגוד למדיניות החקירות הרשמית של הצבא, בפחות ממחצית ממקרי ההריגה (46%) נפתחה חקירה מיידית, ומשך הזמן להחלטה על פתיחה בחקירה היה ממושך מאד – עשרה חודשים בממוצע. כלל מקרי הרג שנחקרו הובילו כאמור לשיעור כמעט אפסי של העמדה לדין, ומשך הטיפול הכולל בתיקים אלה הגיע בממוצע למעט יותר משנתיים (746 יום).


כך למשל, הרג בני משפחת עודה בחודש מרץ 2026. בכפר טמון שבצפון הגדה פתחה יחידת מסתערבי מג"ב באש חיה לעבר מכונית שנסעה לתומה, לטענת הלוחמים כיוון שהמכונית לא עצרה לסימון פנס. זוג הורים ושני ילדים בני 7 ו-5 נהרגו במקום, ואחד משני הילדים שניצלו הוכה על ידי לוחם מיד לאחר הירי. למרות שרשמית נפתחה חקירה, על פי הדיווח בעיתונות מח"ש החליטה שלא לזמן את הלוחמים לחקירה ואף לא ננקטו צעדי חקירה אחרים גם בחלוף שבוע ויותר ממועד האירוע, וככל הידוע גם מאז.


לקריאה נוספת ולמידע מתעדכן:


גירוש, הרס וביזה במסגרת פעילות צבאית יזומה


לפי נתוני האו"ם מינואר 2026, מעל 33,000 תושבי מחנות הפליטים ג'נין, טול כרם ונור א-שמס שגורשו מבתיהם בשל המבצע הצבאי הנרחב בצפון הגדה בראשית שנת 2025, והפעילות הצבאית האינטנסיבית בעיר שכם בקיץ 2025, עדיין עקורים. המבצעים שהוכרזו על ידי ממשלת ישראל במטרה לחסל התארגנויות טרור באזור הביאו למותם ולפציעתם של נשים, קשישים וילדים ולפינוי כפוי של עשרות אלפי תושבים מבתיהם. הם כללו הרס מכוון ושיטתי של בתי מגורים ושכונות שלמות, לרבות הרס מסיבי של תשתיות אזרחיות וכבישים, באופן ההופך שיבה לרבות מן השכונות לבלתי אפשרית ללא שיקום רחב היקף.


האוכלוסייה העקורה מצויה במצוקה הומניטרית קשה, בהיעדר קורת גג, גישה לרכוש ולציוד חיוני וגישה סדירה למערכות החינוך והבריאות. מרבית התושבים המפונים הפכו לנתמכי סעד. בספטמבר 2025 הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה בדרישה לאפשר את חזרתם של תושבי מחנות הפליטים שנעקרו לבתיהם. בעתירה הודגש כי עקירה כפויה, בפרט נרחבת ומתמשכת, שאינה בהתאם לתנאים ולמגבלות הקבועים בדין הבינלאומי, היא פשע מלחמה. במענה לעתירה טענה המדינה לקיומו של צורך ביטחוני בהמשך הרחקת התושבים מבתיהם, על אף שידוע שעיקר הלחימה מוצתה בחודשים הראשונים למבצע, ועל אף שנטען כי הצבא לא כפה את פינויים של התושבים.


העתירה עדיין תלויה ועומדת. ביולי 2026 המדינה אמורה לעדכן לעניין מועדים לחזרת התושבים, בעוד האגודה לזכויות האזרח מנסה לקצר את לוחות הזמנים. עם זאת, תחקיר עמותת במקום, שכלל בחינה מדוקדקת של תצלומי אוויר, ניתוח מפות ותיעוד משטח מחנה הפליטים טולכרם לפני ואחרי ההריסות, מצא כי ההרס שבוצע במקום בפועל נרחב מהמתוכנן, לרבות מבנים שלא סומנו מראש להריסה, וכי הפגיעה בתשתיות כה קשה ורחבה שקיים ספק רב אם חזרה למגורים באזור אפשרית בעתיד הקרוב.


נוסף על כך, לארגוני זכויות האדם הגיעו עדויות ותיעודים על תפיסות בתים פלסטיניים באזורים שונים בגדה על ידי הצבא במהלך ההפצצות מאיראן, ועל סילוק המשפחות מבתיהן למרות סכנת הטילים. זאת, כאשר יישובים פלסטיניים בגדה המערבית אינם ממוגנים, ומצויים בסכנה ממשית לפגיעות טילים ושברי מיירטים. למרות הסכנה, בתים נתפסו ומשפחות סולקו מבלי שתינתן להן אופציה אחרת להתגוננות, או שכל בני המשפחה נכלאו בחדר אחד בזמן שכוחות הביטחון שוהים בבית ועושים בו כרצונם.


כמו כן, נמשכים הדיווחים על מעשי ביזה בגדה המערבית – גניבה של רכוש או כסף מזומן השייך לפלסטינים על ידי חיילים או שוטרים ישראלים. מגמה זו מצויה בעלייה על רקע נרמול מעשי הביזה על ידי חיילים ישראלים במהלך הלחימה ברצועת עזה, ומעשים דומים מתועדים כיום גם בלבנון. בגדה המערבית מעשי ביזה מתבצעים בחסות חיפושים במחסומים ופלישות ליליות לבתים – פעולות מבצעיות המתבצעות מכוח תחיקה צבאית המעניקה לחיילים ולשוטרים סמכויות כמעט בלתי מוגבלות. מסגרת זו, החסרה מנגנוני פיקוח והגנה, היא שמאפשרת ניצול לרעה של הכוח וביצוע מעשי ביזה, המהווים פשע מלחמה.


לקריאה נוספת:

ארגון במקום – תכנון וזכויות אדם: ארכיטקטורה של הרס ושליטה


מעצרים בלתי חוקיים על ידי הצבא


הקרן למגיני זכויות אדם מדווחת על ריבוי מקרים שבהם הצבא עוצר או מעכב אזרחים פלסטינים, לרבות פעילי זכויות אדם פלסטינים, ללא כל סיבה וללא הליך חוקי, תוך פגיעה בזכויותיהם הבסיסיות לחירות, להליך הוגן ולחופש מעינויים ומיחס משפיל ובלתי אנושי, ובניגוד לדין המקומי והבינלאומי. למרות שהפרקטיקה נפוצה במיוחד באזור דרום הר חברון, היא מתועדת גם באזורים אחרים בגדה המערבית.


בין נובמבר 2025 לסוף פברואר 2026 תיעדה הקרן 89 מקרים, 46 מהם (מעל 50%) בפברואר 2026 בלבד. ב-60 מהמקרים (67%) התרחשו ה"מעצרים" לאחר או בהמשך לאירועי אלימות של מתנחלים כלפי אותם פלסטינים או לפלישת מתנחלים לאדמותיהם. בעשרה מהמקרים שתועדו "נעצרו" אזרחים פלסטינים שהתקשרו ביוזמתם למשטרה לדווח על אלימות מתנחלים.


המעצרים מבוצעים ללא דיווח למשטרה וללא כל הליך רישום, וה"עצורים" משוחררים בסופו של דבר כעבור שעות או ימים ללא חקירה או אישום. פרקטיקה זו מעלה חשש ממשי לכך שהשימוש בסמכות העיכוב מנוצל לרעה ובניגוד לחוק למטרות הפחדה והתעמרות. זאת ועוד, לעיתים קרובות מעורבים מתנחלים במהלך תפיסת הפלסטינים, ובמקרים חמורים עוד יותר תפיסתם והחזקתם מבוצעת על ידי מתנחל, במדים או ללא מדים, בליווי חייל או ללא ליווי חייל.


בין המקרים שתועדו על ידי הקרן גם "מעצרים" חוזרים ו"מעצרי" ילדים. הפלסטינים המוחזקים על ידי החיילים או המתנחלים סובלים לעיתים קרובות מיחס משפיל ומאלימות, והיו מקרים שבהם שחרורם כלל השלכתם, הלכה למעשה, מג'יפ צבאי.


כך למשל, ב-11 במרץ 2026 דיווח ארגון הורים נגד מעצרי ילדים על מעצר של ילד בן 14 בידי חיילים, לאחר שמתנחלים ממאחז סמוך הטרידו נערים מכפרו וטענו נגדו כי השליך לעברם אבן. המקרה דווח בזמן אמת על ידי פעילי זכויות אדם שנכחו במקום והעידו כי הילד נלקח על ידי חיילים למוצב סמוך, מבלי שאיפשרו לאביו ללוותו, הוכה ושוחרר כעבור כשעה.


בינואר 2026 פנו בעניין האגודה לזכויות האזרח, הקרן למגיני זכויות אדם, חקל – ברית להגנה על זכויות אדם והמוקד להגנת הפרט לבכירים בצבא. למרות פניות חוזרות בפברואר ובמרץ לא התקבל מענה, והתופעה נמשכה. לפיכך, באמצע מאי עתרו ארבעת הארגונים יחד עם חמישה עותרים פלסטינים פרטיים לבג"ץ, בדרישה שהצבא יחדול ממדיניות זו.


לקריאה נוספת:


שימוש בצווי סגירה


הוצאת צווים צבאיים לסגירת אזור יישוב פלסטיני בעקבות מקרי אלימות מתנחלים, כלי שלכאורה נועד להפחית מתיחות ואלימות, משחקת במקרים רבים דווקא לידי התוקפים. אלה מפרים את הצווים באין מפריע, בעוד שפעילי נוכחות מגנה וכלי תקשורת מורחקים מהאזור. צווים כאלה, המוטלים בדרך כלל באופן מיידי, מובילים לסילוק אלמנט ההגנה האחרון על הקהילות הפלסטיניות שבמקום.


כך למשל, בראשית מרץ 2026, בזמן שפעילים ישראלים ובהם פעילי הארגונים תורת צדק ולוחמים לשלום הורחקו על ידי הצבא מכוח צו האוסר נוכחות ישראלית אזרחית, התעלמו מתנחלים מהצו באין מפריע, והחמירו את מתקפותיהם החוזרות ונשנות על קהילת כעבאנה שבפאתי הכפר דומא. התקיפות הובילו לעקירתה של הקהילה הקטנה. ארגון תורת צדק אף מדווח כי חיילים הפועלים לאכיפת הצווים חיפשו פעילים בבתי הפלסטינים, ושאלו אותם על נוכחות פעילים ספציפיים שאותם הזכירו בשמם.


כמו כן, פעילים ישראלים ותושבים פלסטינים מדווחים כי עצם הטלת הצו מובילה לעיתים קרובות לגירוש משפחות, הנמלטות מבתיהן מתוך ההבנה כי גברה הסכנה לחייהן, לעדרי הצאן שלהן ולרכושן הדל. ואכן, לאחר שהוטל הצו באזור דומא, עקרו שלוש משפחות מבתיהן בחירבת אל-מרג'ם, כפר נוסף באזור. על פי דיווח מהקהילה, לאחר עזיבתן הרסו מתנחלים את אחד מבתיהן, וכוחות צבא שנקראו למקום לא ביצעו מעצרים. למרות שסגירת האזור לא מנעה את המשך נוכחותם של המתנחלים ואת תקיפותיהם על הקהילות המקומיות, הוארך תוקף צו הסגירה לשנה נוספת, עד אפריל 2027 – תקופת זמן ארוכה שאינה אופיינית לשימוש בצווים אלה.


במקרים אחרים צווי הסגירה מונעים אפשרות לקיום פעילויות מחאה בלתי אלימות נגד הכיבוש, או מונעים את גישתם של פלסטינים לאדמותיהם, באופן הפוגע בפרנסתם, בזכות הקניין ובחופש התנועה שלהם. מתנחלים המפרים את הצוים באין מפריע מגיעים לאדמות ועושים בהן כרצונם.


בינואר 2026, בדיון בעתירות שהוגשו על ידי הקרן למגיני זכויות אדם, קבעו שופטי בג"ץ עקרונית כי נעשה שימוש מופרז בצווים לסגירת שטחים צבאיים, באופן החורג מהצידוק החוקי להוצאתם. השופטים דרשו כי עבור כל צו עתידי של שטח צבאי סגור יספק הצבא הצדקות ברורות ותשתית ראייתית המצביעה על איום ביטחוני מיידי, ואם מטרת הצו למנוע נוכחות פעילי זכויות אדם – אינדיקציה מודיעינית מוחשית שהם אלה המתכוונים להפר את הסדר הציבורי. למרות שאת הצווים הספציפיים שעליהם נסובו העתירות לא ניתן היה לבטל רטרואקטיבית, הזהירו השופטים כי אם יימשך השימוש בהכרזות שרירותיות ובלתי מוצדקות על שטחים צבאיים סגורים ללא ראיות לצורך ביטחוני מיידי, התערבות משפטית נוספת עשויה להיות מוצדקת. אולם מאז ניתנה הפסיקה ועד לאפריל 2026 תיעדה הקרן כ-15 מקרים שבהם הוצאו צווים בניגוד לעמדת בג"ץ. פנייה בעניין לפרקליטות ולצבא הניבה מענה המתעלם מנסיבות המקרים שעליהם דווח בפנייה, תוך טענה כי לגישת המדינה בג"ץ התיר שימוש בצווים.


לקריאה נוספת:

הקרן למגיני זכויות אדם:

עיתון זמן ישראל:


 
 
bottom of page