מבוא

דוח "הפלטפורמה" הרביעי, הסוקר את שנת הכיבוש ה-59, מוגש על ידי עשרים ואחד ארגוני זכויות אדם ישראליים. הארגונים פועלים, מתעדים וחוקרים בישראל ובשטחים הכבושים מזה שנים רבות, מתוך אמונה עמוקה כי זכויות אדם הן זכויות אוניברסליות, וכי מדיניות הכיבוש – בלתי חוקית ובלתי מוסרית כשלעצמה – מובילה להפרות זכויות אדם נרחבות, להפרה של כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, להעמקת משטר האפרטהייד ולטיהור אתני.

כאשר הכיבוש מתקרב לשנתו ה-60, מסכם הדוח שנה קשה ואלימה, שבה המשיכה ממשלת ישראל לקדם במרץ מדיניות גירוש וסיפוח, תוך פגיעה שיטתית בזכויות האדם של האוכלוסייה הפלסטינית בעזה, בגדה המערבית ובירושלים המזרחית, ותוך הפרת מחויבויות ישראל על פי הדין הבינלאומי. במקביל נמשכת נסיגה שיטתית מעקרונות שלטון החוק ופגיעה במרחב הדמוקרטי בישראל.

עזה: באוקטובר 2025 נכנס לתוקפו ההסכם להפסקת הלחימה ברצועת עזה. הלחימה בעזה נוהלה במשך שנתיים תוך הפרת דיני המלחמה, עד כדי ביצוע פשעי מלחמה ואף פשעים נגד האנושות. למרות ובניגוד להסכם, ממשיכה ישראל לתקוף ריכוזי אוכלוסייה, תוך הרג מאות ופציעת אלפי תושבים, ולבצע הרס שיטתי של מבנים ותשתיות בשטח הרצועה המצוי בידיה. מגבלות קשות שמטילה ישראל על הכנסת סיוע ומוצרים, לצד ריכוז האוכלוסייה בשטח הקטן ממחצית הרצועה, מתחזקות משבר הומניטרי כרוני. כשני מיליון התושבות והתושבים ברצועת עזה חיים בצפיפות קשה, במחסור חמור, בפחד ובחוסר ודאות. כ-18,500 חולים ופצועים ממתינים לפינוי רפואי, המתאפשר במשורה. בצל המלחמה האזורית עם איראן נראה כי עזה נשכחה, ולא ניכרת התקדמות לעבר שיקומה.

הגדה המערבית: במקביל, המשיכה ממשלת ישראל לקדם במרץ את מדיניותה לסיפוח של הגדה המערבית, בניגוד לדין הבינלאומי ותוך פגיעה חמורה ושיטתית בזכויות האדם של האוכלוסייה הפלסטינית. אלימות מתנחלים חסרת תקדים, הנתמכת על ידי גורמי מדינה באופן בולט וישיר מבעבר, משליטה טרור ופחד, מובילה לגירוש עשרות קהילות מאדמותיהן, ובכך תורמת את חלקה למימוש החזון להשתלטות קבע על הגדה. המדינה אף אוסרת במקרים רבים על נוכחות פעילי זכויות אדם, ובכך מונעת תיעוד הפרות וסיוע בלתי אלים לקהילות. במקביל, מוגבלת גישת האוכלוסייה הפלסטינית לאזורים נרחבים בגדה, ומגבלות תנועה קשות מוטלות על 3.4 מיליון תושביה הפלסטינים. בתחומי הרשות הפלסטינית שורר משבר כלכלי, ההולך ומחמיר בשל מדיניות ישראלית מכוונת.

ירושלים המזרחית: ממשלת ישראל ועיריית ירושלים מקדמות מהלכים להשתלטות יהודית על המרחב בהיקפים שלא נראו מאז 1967, ומעמידות קהילות פלסטיניות שלמות בפני סכנת עקירה כפויה, תוך שימוש במגוון צעדים משפטיים ובירוקרטיים, ניכוס קרקעות למדינה, תפיסת בתים והעברתם לעמותות מתנחלים ותכנון לבנייה נרחבת לציבור היהודי בלבד. בו בזמן פועלות הממשלה והעירייה תוך הפליה שיטתית של מאות אלפי התושבות והתושבים הפלסטינים בגישה לשירותים ובתשתיות, הקפאה כמעט מוחלטת של תכנון ובנייה עבורם, הריסת בתים השייכים להם והטלת מגבלות תנועה קשות על קהילות הכלואות מעבור לקו התפר.

הפרת זכויות כלואים: מעל ל-9,000 כלואים פלסטינים ביטחוניים, לרבות אסירים, עצורים, עצורים מינהליים ועצורים מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, ובכללם ילדים, עדיין מוחזקים במתקני כליאה ישראליים בתנאי כליאה בלתי אנושיים. הם סובלים מאלימות, צפיפות, הרעבה והזנחה, לרבות מניעת טיפול רפואי.

ישראל: לצד מדיניות הכיבוש הדורסנית מקודמת בישראל עצמה מדיניות להחלשת מנגנוני הפרדת הרשויות ומערכות המשפט ואכיפת החוק, ולפגיעה בתקשורת החופשית ובחברה האזרחית. קידום חקיקה להחלת עונש מוות, אכיפה בררנית, ניסיונות להגביל פעילות של ארגונים ופעילי זכויות אדם ישראליים ופגיעה בחופש הביטוי והמחאה – משחיתים עקרונות דמוקרטיים, ושוחקים גם את מרחב ההתנגדות האזרחית לכיבוש.

פשעי הכיבוש ועוולותיו, רובם ככולם, אינם נחקרים כראוי, ומעשי אלימות קשים מבוצעים ללא מורא בהיעדר אכיפה נגד מבצעיהם – אזרחים או אנשי כוחות הביטחון. בהיעדר תגובה מערכתית נחרצת, מוסיפים הכיבוש והאלימות הממסדית והאזרחית הנלוות אליו להסלים, להחריף את מצוקת הציבור הפלסטיני ולהשחית את החברה הישראלית. חוק עונש המוות, שעבר בכנסת בקול תרועה רמה, מייצג היטב הלך רוח אלים ונקמני וזלזול מופגן בערך חיי אדם.

בעוד השיח הציבורי והפוליטי בישראל הולך ומקצין, שאלת הכיבוש נעדרת משיח הבחירות המתקרבות. זאת על אף השפעתו המכרעת על החברה הישראלית, ולמרות שחייהם וזכויותיהם של פלסטינים שאינם בעלי זכות הצבעה תלויים בתוצאותיהן. על מנת להתחיל תהליך תיקון, הממשלה הבאה תצטרך להתמודד עם הפרות זכויות האדם שמחוללת ישראל כנושא מרכזי.

המידע המובא בדוח זה קשה לקריאה, אך עלינו, כאזרחי ישראל, מוטלת החובה להביא לידיעת הציבור הרחב את המצב לאשורו. אנו מקוות ומקווים שהדוח הזה ישמש כלי להגברת השיח והדרישה לשינוי, גם לאור הבחירות המתקרבות.

מפאת קוצר היריעה, הדוח מתמקד במגמות העיקריות שבתחומי התמחותם של הארגונים השותפים, ואינו מתיימר לפרט את כלל הפרות הזכויות המבוצעות בשם או על ידי מדינת ישראל כלפי הפלסטינים בעזה, בגדה ובירושלים המזרחית. הדוח אינו מכיל ניתוח ממצה, אך מפנה לפרסומי העומק של הארגונים השונים.

מעצם הגדרתו, הדוח עוסק אך ורק בהפרות זכויות אדם הקשורות ישירות לכיבוש ולמאבק האזרחי נגדו בישראל. הפרות אחרות של זכויות אדם, בישראל או מחוצה לה, על ידי מדינת ישראל או כל גורם אחר, ראויות כמובן להתייחסות נפרדת ומורחבת בדוחות אחרים.

בעת כתיבת הדוח נעשה כל מאמץ לרכז, לאמת ולהצליב מידע ולהפנות למקורותיו. ככל הידוע לנו המידע המופיע בדוח זה נכון ומדויק. אם נפלה טעות, הדבר נעשה בשגגה.