פגיעה בחופש הביטוי והמחאה

על אף שחופש הביטוי וחופש המחאה הן זכויות יסוד המעוגנות במשפט הישראלי והבינלאומי, התעצמו בשנים האחרונות הניסיונות לצמצם את מרחב המחאה נגד הכיבוש ונגד מדיניות הממשלה.

פגיעה בחופש הביטוי והמחאה מצמצמת את המרחב האזרחי ומאפשרת המשך הפרות זכויות האדם – בגדה המערבית, בעזה ובישראל עצמה – ללא ביקורת והגבלה. אפילו בעתות חירום או מלחמה המדינה אינה רשאית לשלול או להגביל זכויות אלה ללא צידוק או באופן שאינו מידתי, שכן דווקא בתקופות אלו גוברת חשיבותן ככלים לביקורת ציבורית על מדיניות ממשלתית ועל שימוש בכוח צבאי.

הפגנות ואירועי מחאה

בעקבות עתירות שהוגשו בשנתיים האחרונות בגין עשרות מקרים שבהם המשטרה או רשויות מקומיות סירבו לתת אישורים להפגנות נגד המלחמות בעזה ובאיראן, הבהיר בג"ץ כי חופש המחאה חל גם בעתות מלחמה. עם זאת ניכר בשטח כי להתנגדות המשטרה יש אפקט מצנן.

המשטרה הגבירה את פעילותה נגד פעילי מחאה מאז החלה המלחמה עם איראן בסוף פברואר 2026. פיזור בררני ולעיתים אלים של הפגנות ומשמרות מחאה, והיעדר הגנה על מפגינים שלווים מפני תקיפות והטרדות של פעילי ימין, משמשים בפועל ככלי להפחדה ולהרתעה מפני השתתפות בפעולות מחאה חוקיות.

לאחרונה אף תועדו מקרים שבהם נעשה שימוש בכללי רישוי עסקים ככלי להגבלת מחאות או אירועים פוליטיים שמובעת בהם ביקורת על מעשי הממשלה והצבא או תמיכה בזכויות של פלסטינים.

בשנה האחרונה אף הלכו ורבו המקרים שבהם ערכה המשטרה ללא כל סיבה חיפוש בעירום חלקי או מלא על גופם של מפגינות ומפגינים. חיפוש גופני משמש כלי להשפלה ולביזוי של נשים וגברים, באופן החורג בצורה בוטה מסמכויות המשטרה, פוגע פגיעה חמורה בזכויות לכבוד האדם, לפרטיות ולצנעת הפרט ובחופש הביטוי והמחאה, ואף עולה לכדי הטרדה מינית. כפי שפורט בפניות חוזרות ונשנות של האגודה לזכויות האזרח למפכ"ל המשטרה, ליועץ המשפטי למשטרה וליועצת המשפטית לממשלה, הסמכות לבצע חיפוש בעירום מלא נתונה למשטרה על פי החוק רק במקרים חריגים, שבהם קיים חשד סביר שבגוף החשוד נמצאת ראיה, ובוודאי שהיא אינה מוסמכת לבצע חיפוש כזה במפגינים. גם חיפוש בעירום חלקי יכול להתבצע, בהתאם לנוהלי המשטרה, רק לאחר שקילת שיקולים כגון חומרת העבירה, אופייה והמסוכנות הנשקפת ממנה. כאשר מפגינות ומפגינים מעוכבים או נעצרים רק משום שהפגינו, עולה חשש ברור וסביר כי מטרת החיפוש הינה הרתעה, ביזוי והשפלה.

צילום מפגינים הוא צעד נוסף שנוקטים שוטרים על מנת להרתיע מפגינים בשנים האחרונות. שוטרים מצלמים מפגינים במכשיריהם האישיים באופן מופגן ותוך קירוב המכשיר לפני המצולמים, מעבירים את התיעוד ביניהם ביישומוני מסרים, ומשתמשים לעיתים בתמונות כדי לזהות, לעכב, לעצור או להרחיק מפגינים ללא עילה חוקית. זוהי פרקטיקה חסרת הצדקה הפוגעת באופן שאינו מידתי במרחב האישי, בפרטיות וכמובן בזכות להפגין.

מעבר לפגיעה הישירה במצולמים, גם להתנהלות זו אפקט מצנן ומרתיע כלפי כלל הציבור.

בעקבות עתירת האגודה לזכויות האזרח בנושא, הציגה המשטרה בנובמבר 2025 נוהל חדש לעניין צילום מפגינים, אולם הנוהל לוקה בחסר ואין בו כדי להגן על מלוא זכויות המפגינים. לפיכך, הוגשה עתירה מתוקנת בעניין בפברואר 2026.

הרחבת עבירות ביטוי

בנובמבר 2025 אושרה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה הצעה לתיקון סעיף 24 לחוק המאבק בטרור – הסתה לטרור. ההצעה, הממתינה כעת להצבעה במליאה ועלולה לעבור כבר במושב הכנסת הקרוב, משלבת מספר הצעות חוק פרטיות שהוגשו בשנים 2023 ו-2024, על ידי חברי הכנסת לימור סון הר מלך ויצחק קרויזר (עוצמה יהודית), אליהו רביבו (ליכוד) וצבי סוכות (הציונות הדתית). ההצעה מבקשת להרחיב את היקף ההפללה בגין התבטאויות ולהקל על פתיחה בחקירה ונקיטת צעדים פליליים. היא מבטלת את הצורך באישור הפרקליטות לפתוח בחקירה בגין חשד להסתה לטרור, דרישה הקיימת כיום לגבי כל עבירות הביטוי ושתפקידה להגן על האיזון בין חופש הביטוי לאיסור על הסתה לטרור או לגזענות. על פי ההצעה, קצין משטרה בדרגת תת-ניצב יוסמך לאשר חקירות בגין הסתה לטרור. בעיתונות דווח כי גורמי משטרה התנגדו לשינוי זה בסמכות המשטרה והביעו חשש לפוליטיזציה של ההליך. עוד מבקשת ההצעה להפחית את הרף ההסתברותי הנדרש להוכחה כי האמירה הנדונה אכן עלולה להוביל לביצוע מעשה טרור. משמעות הדבר היא הסטת כובד המשקל מהשלכות האמירה על המעשה שכלפיו היא מסיתה לכאורה, אל תוכן האמירה עצמה, למרות שאמירה בפני עצמה, קשה ככל שתהיה, איננה אסורה בחוק כל עוד אינה מסיתה לדבר מעשה.

ככל שתתקבל ההצעה, יוסר הרסן המצוי כיום בידי הפרקליטות, שתפקידה לאזן בין מניעת הסתה אסורה לבין הגנה על חופש הביטוי, ויווצר חשש מפני ריבוי מעצרים והשתקת הציבור. חשש נוסף הוא כי הנוסח המתוקן יעמיק את האכיפה הבררנית כלפי הציבור הערבי, אשר חוק המאבק בטרור מוחל כלפיו באופן כמעט בלעדי כבר כיום.

במקביל לקידום הצעת חוק זו, פועל השר לביטחון לאומי להעברת חקירות הסתה לקצין שמונה מטעמו. בינואר 2026 פורסם כי השר מינה קצין כאחראי על חקירות הסתה, מחוץ למדור החקירות במשטרה וככל הנראה ללא עבודת מטה מסודרת. התפקיד נעדר סמכויות, ובמרץ 2026 דווח בתקשורת כי ראש אגף החקירות במשטרה מונע את גישתו של הקצין למערכות מידע משטרתיות, עם זאת דווח עוד במרץ כי אותו קצין פנה ישירות לקציני משטרה בבקשה להעברת מידע על "שמות שמטרידים אותם". בהמשך לפניית האגודה לזכויות האזרח אל היועצת המשפטית לממשלה, בטרם הוגשה עתירה בעניין, התקבל מענה על פיו מפכ"ל המשטרה הבהיר ליועמ"שית כי הוא בודק את הנושא, וכי עד שבדיקתו תסתיים, עבודת היחידה החדשה והקצין שהוצב בה מוקפאים. לכשתסתיים הבדיקה תשיב היועמ"שית לטענות העתירה.

מדיניות השתקה באקדמיה

ברוח התקופה, אוניברסיטאות ומכללות ברחבי הארץ אימצו במידה כזו או אחרת מדיניות השתקה. לקראת סוף 2025 הוציאה אוניברסיטת תל אביב הנחיות חדשות המגבילות באופן משמעותי את היכולת לקיים הפגנות, אירועים ציבוריים או אירועי תרבות באוניברסיטה. בין היתר נאסרו מחאות בתוך הקמפוס, נדרש אישור משטרתי לכל אירוע תרבות, נוספו מגבלות קשות על הקמת דוכנים, ונאסרה חלוקת פלאיירים. שר החינוך קיש ממשיך להלך אימים על המוסדות להשכלה גבוהה, ובעידודו מקדמת הממשלה הצעות חוק שמטרתן להשתיק את המוסדות האקדמיים ולשלוט בתקציביהם.

פגיעה בתקשורת הזרה בחקיקה ובמעשה

הטלת מגבלות על עיתונאים או איסור דיווח תקשורתי פוגעים בחופש העיתונות ובזכות הציבור לדעת. מאז פרצה המלחמה בעזה באוקטובר 2023, ועד היום, לרבות התקופה מאז נכנס לתוקפו הסכם הפסקת הלחימה באוקטובר 2025, ישראל אינה מאפשרת לעיתונאים כניסה חופשית ועצמאית לרצועת עזה. ארגון העיתונאים הזרים עתר נגד איסור זה, ועתירתו טרם הוכרעה. כמו כן מבוטלות אשרות שהייה של עיתונאים זרים המסקרים באופן ביקורתי את התנהלותה של ישראל בכלל, ובשטחים בפרט.

במקביל ממשיכה המשטרה להצר צעדיהם של עיתונאים זרים. במהלך חורף 2026-2025 אף חלה החרפה ביחס לעיתונאים באזור אלאקצא / הר הבית, כאשר המשטרה עשתה שימוש נרחב ולא חוקי בסמכותה להרחיק מהמקום את הציבור הכללי, ומנעה מעיתונאים כניסה למתחם.

באפריל 2024, בחסות המלחמה בעזה, נחקק חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד-2024. החוק, המוכר בכינוי "חוק אלג'זירה", היה חוק זמני אשר הסמיך את שר התקשורת, בהסכמת ראש הממשלה והממשלה או ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי, להטיל סנקציות על ערוצים זרים המשדרים מישראל: להפסיק את שידורי הערוץ על ידי ספקי תכנים ישראלים, להגביל את הגישה לאתר האינטרנט שלו, לסגור את משרדי הערוץ בישראל ולתפוס מכשירים המשמשים לאספקת תכני הערוץ, לרבות טלפונים ניידים. באוקטובר 2025 פג תוקפו, אך בדצמבר 2025 נחקק חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה), התשפ"ו-2025, הדומה מאד לחוק שפקע. החוק החדש, שתוקפו שנתיים, מסמיך את השר באופן חסר תקדים להורות לרשתות חברתיות להפסיק את השידור של ערוץ תקשורת אשר ייקבע כי תכניו מסכנים באופן ממשי את ביטחון המדינה, וכן להפריע לשידורי הלווין של הערוץ. כחודש לאחר שנחקק החוק החדש, הוטלו מגבלות על ערוץ אלג'זירה.

במרץ 2026, בחסות המלחמה עם איראן, נעצרו שני עיתונאים זרים, כתבי ה-CNN, לאחר שדיווחו מאזור הקריה. כמו כן, המשטרה עשתה שימוש בחוק החדש כדי לסגור את שידורי סוכנות הידיעות AP, מאחר שאלג'זירה מנויה על שידורי הסוכנות, אולם לאחר זמן קצר כתבי AP הורשו לחזור לשידור.